לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

Write Away


בלוג פריקה של ילדה/נערה/מתבגרת שהרגישה שהיא חייבת אחד


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


6/2009

אול יו ניד איז לאב?


נמאס לי.

נמאס לי מה"חבורה" הזאת.

 

ניסיתי לצאת, והם לא קלטו את זה.

החרמתי אותם, ורק אז הם הבינו שאני לא רוצה לקחת חלק בזה.

כולם שם אופטימים הזויים כאלה, מהסוג שלי כנראה, אבל זה לא מתאים לי.

כל הזמן כשהסתובבתי איתם הרגשתי לא קשורה, למרות שכל הזמן ניסיתי להבין על מה הם מדברים ומה קורה.

זה פשוט לא עבד, תמיד הרגשתי לא קשורה. לא מתאימה. לא מספיק טובה בשבילם.

 

לא הסכמתי לעבוד איתם על אנשים.

לא הבנתי כשהם דיברו על הארי פוטר, או היפופוטם.

ומעבר לזה - אני גם מנסה להתחמק מיונתן - מה שממש לא הולך לי.

 

עכשיו יצאתי.

ואני מרגישה פיספוס.

כאילו לא יצא לי מזה שום דבר.

עם איתי אני עדיין רוצה להיות בקשר, ויוצא לי לקרוא בבלוג של יונתן על כמה שהם נהנים ביחד.

זה ממש לא מרגיש לי בנוח.

אוף.

 

שנה הבאה.

בבקשה שבשנה הבאה יהיו לי חברים.

 


 

אי אפשר להתחמק מענייני האהבה האלה.

זה בכל מקום.

בטלוויזיה, באינטרנט, ובמיוחד בשירים של פול.

זה ממש גורם לי לקנא.

אני רוצה מישהו כזה לאהוב.

להגיד באמת "יש לי חבר ראשון".

אבל אני לא רוצה להיות פזיזה מידי, אולי מה שיונתן ניסה איתי.

אני לא רוצה שהדחף המוזר הזה למצוא חבר יגרום לי לבחור חבר לא טוב.

 

אבל כל העניין הזה הוא לא מובן מאליו.

האנושות המציאה את זה, ביחד עם עוד המון דברים.

מי המציא את החוקים האלה?

איפה אפשר לקבל אותם כתובים?

נכתב על ידי יצור בעייתי , 29/6/2009 20:59  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



יום שישי ההזוי


פחות או יותר רק מהסיבה שהכרטיס של המצלמה שלי שעליו כל התמונות מהחודש האחרון התפגר, ואני לא יכולה לעדכן פוסט חסר תמונות בבלוג הרגיל שלי, אני ממש רוצה לכתוב את מה שעבר עליי, ואני אכתוב את זה כאן.

 

יום שלישי היה בסדר, לא מגניב מידי למרות שהמצגת שהכנתי לכיתה זכתה להצלחה ענקית יחסית למה שציפיתי ממנה.

 

יום שישי היה הזוי, הרבה יותר ממה שציפיתי ממנו.

 

בבוקר קמתי פחות או יותר כרגיל, והגעתי לכיתה פחות או יותר כרגיל.

עד שגיליתי שרק לכיתה שלנו לא הודיע שאמורים להגיע ב-9. יופי...

שלושת-רבעי-שעה לא עשינו כלום.

גיליתי שארוחת הבוקר שהמחנכת שלנו תכננה לנו התבטלה, וטוב שכך - כי במילא את מה שהייתי צריכה להביא לא היה בסופר.

 

אחר כך הלכנו לטקס. היה מעפן כצפוי.

אז גיליתי שההפסקה המתוקה-ספק-מלוחה התבטלה גם כן (כנראה סיפרו את זה לכולם חוץ ממני), וממש חבל - כי הכנתי קערת פופקורן ענקית.

 

אחרי הטקס הייתה הפסקה ורוב ילדי הכיתה שלי נכנסה לחדר של הכיתה כי רק שם היה מזגן (בריח עמבה - למרות שזה חרוש).

מישהו מכיתה אחרת רצה כנראה לעצבן את הכיתה שלי, וטרק בצחוק את הדלת של הכיתה כשכולנו היינו בפנים, מה שהפך את העניין לממש לא מצחיק - הדלת נדפקה וננעלה, וכולנו ננעלנו בכיתה.

היינו דיי בהיסטריה עד שכולנו קלטנו שננעלנו בפנים. ניסינו לדפוק על הדלתות, לצעוק מהחלונות, והיינו ממש בטירוף.

הכיתה שלנו בקומה השנייה והיו כאלה שניסו (והצליחו!) לטפס החוצה מהחלון, ללכת על מדפים כאלה מתחת לחלונות של הקומה, ולטפס לחלון של הכיתה שלידנו שהייתה פתוחה.

היו כאלה שקפצו מהם לדשא למטה בחצר.

אני התחלתי להמציא תיאוריות על זה שהמחנכת שלנו עומדת מאחורי זה, וזאת תוכנית זדונית כדי לגבש את הכיתה הבלתי-מגובשת שלנו ביום האחרון של בית הספר.

אחרי חצי שעה או יותר השרת-לשעבר שלנו והמורה-לספרות-לשעבר שלנו התחילו לעבוד על לפתוח את הדלת.

באותו זמן הכיתה שלי סעדה על הפיתה שלא גמרתי ועל שוקולד שמישהו הביא לארוחת-בוקר-המבוטלת ועל הפופקורן שלי.

אחרי זמן-מה הדלת נפתחה ע"י המורה-לספרות-לשעבר שלנו, וכולנו היינו אסירי תודה שיצאנו משם...

זה היה ביזבוז זמן אדיר והזוי.

 

ירדנו לחדר אחר, שהוא לא הכיתה שלנו (טראומה!) כדי לקבל תעודות, ניירת, וארטיקים דוחים להפליא.

הנה השוואה של התעודה של סמסטר א' וסמסטר ב', והערות:

 

אנגלית הקבצה א':

א' - 95 - הינך מגלה עניין ידע והבנה בשיעורים

ב' - 100 - הינך מגלה שליטה בנושאים הנלמדים

הערות: אני חושבת שמגיע לי את ה-100 הזה...

 

ביולוגיה:

א' - 80 - למידתך רצינית ועקבית

ב' - 95 - למידתך רצינית ועקבית

הערות: אני לא מבינה למה מגיע לי 95, אבל העיקר שמגיע!

 

היסטוריה:

א' - 76 - לאחרונה חלה ירידה בהישגיך

ב' - 94 - הינך מגלה עניין ידע והבנה בשיעורים

הערות: איזו עלייה! אני מאושרת (:

 

חינוך גופני:

א' - 50 - לא ביצעת מבחן כושר גופני

ב' - 80 - עבודתך מעידה על עקביות ורצינות

הערות: ^^"

 

לשון:

א' - 95 - למידתך רצינית ועקבית

ב' - 100 - למידתך רצינית ועקבית

הערות: גם פה מגיע לי ה-100...

 

מורשת:

א' - 95 - הינך מגלה עניין ידע והבנה בשיעורים

ב' - 100 - גילית הבנה עניין וידע אישי הראויים לשבח

הערות: עניין ידע והבנה? ראויים לשבח? היא בטח מתבלבלת עם מישהי לא-כופרת-כמוני...

 

מתמטיקה הקבצה א':

א' - 85 - התנהגותך והליכותייך נעימות

ב' - 90 - למידתך רצינית ועקבית

הערות: יאי (:

 

ספרות:

א' - 70 - הינך מגלה שליטה בנושאים הנלמדים

ב' - 77 - לאחרונה ניכר שיפור שהישגיך

הערות: כן, ממש שיפור ניכר -_-

 

פיזיקה:

א' - 90 - הינך מגלה שליטה בנושאים הנלמדים

ב' - 100 - הינך מגלה שליטה בנושאים הנלמדים

הערות - ממש התבאסתי מה-90 בתעודה הקודמת, אז עכשיו אני מרוצה D:

 

צרפתית:

א' - 98 - למידתך רצינית ועקבית

ב' - 95 - הינך מגלה שליטה בנושאים הנלמדים

הערות: פוי!

 

ראשון בתיכון:

א' - 100 - הינך משתתפת בשיעורי איור

ב' - 100 - הינך משתתפת בשעור אומנות

הערות: יאי D:

 

של"ח וידיעת הארץ:

א' - 100 - הינך מגלה עניין ידע והבנה בשיעורים

ב' - 100 - הינך מגלה עניין ידע והבנה בשיעורים

הערות: משעמם.

 

תנ"ך:

א' - 90 - הינך מגלה עניין ידע והבנה בשיעורים

ב' - 90 - למידתך רצינית ועקבית

הערות: לפחות היא מגוונת ב"הערכה"...

 

מועצת תלמידים:

א' - הינך מצטיינת בתפקידך כראש וועדה במועצת התלמידים

ב' - הינך מצטיינת בתפקידך במועצת תלמידים

הערות: אני רק צלמת, לא ראש וועדה!

 

כל ההתנהגות:

א' - א'.

ב' - א'.

הערות: למה ציפיתי?

 

סך הכל הממוצע שלי עלה מ:

86.461538461538461538461538461538

ל:

93.923076923076923076923076923077

אז איך אני יכולה להיות יותר מרוצה מזה?

 

אחרי הלימודים סחבתי את הלוקר על גופי הביתה, מה שמכאיב לי עד עכשיו באזור הכתפיים-עורף-גב ומה שליכלך לי את החולצת פול החדשה שהכנתי.

ולמה הכנתי חולצת פול?

לארוע בערב!

 

בערב נסעתי עם כמה חברים לחיפה, לרוקולנוע בנושא פול מקרטני בסינמטק של חיפה (רחוק!).

היה בסדר יחסית, למרות שציפיתי ליותר ידע בנושא.

הראו שם קליפים, סירטונים, וסיפורים של פול, והיה גם חידון.

זכיתי ב-3 פרסים (למרות שידעתי יותר, אבל היו שאלות כל כך קלות עד שזה הביך אותי לענות...) ואת שלושתם נתתי למישהו שגם בצפון, כי מה אני יכולה לעשות עם 2 כרטיסים לסינמטק חיפה וכרטיס למסעדה בחיפה?

העיקר הכבוד. נראה לי שכולם באולם ההוא ידעו שאני יודעת הכי הרבה על פול מבינהם.

אחרי כן ניגנו, אני על הקלידים ואיתי על הגיטרה, והיה נחמד ביותר.

חזרתי בשלוש ורבע הביתה, ונרדמתי בשלוש ועשרים.

נכתב על ידי יצור בעייתי , 21/6/2009 18:54  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



FUCK PID


שבוע הבא אני כבר לא אבוא לבית הספר.

תחושה כל כך מוזרה.

אני מרגישה כאילו החיים שלי משתפרים לאט לאט לקראת החופש (או שמא - לקראת יום ההולדת של פול ומה שבא בעקבות זה...), למרות שעדיין לאחרונה אני מאוד מצוברחת.

אני מקווה (שוב הפועל הזה?!) שגיל ההתבגרות גורם לשינויי מצב רוח האלה, כי אם לא - באמת שאני לא יודעת מה לא בסדר איתי (לפחות בתחום הזה).

 

בשלישי - טקס הסיום השכבתי,

ברביעי - שחייה "לילית" של השכבה בבריכה (כל כך לא בא לי לבוא לשם),

בשישי - הכל. אני מצפה משישי להיות אחד מהימים הכי טובים שלי בזמן האחרון.

בבוקר תהיה לנו ארוחת בוקר בכיתה עם המחנכת וזה, בטח תהיה אווירה אופיינית לכיתה - מעיין גיבוש בזה שאנחנו לא מגובשים.

ההפסקה - תהיה מתוקה - או שמא מלוחה, כי אני אכין פופקורן שהמועצת תמכור. סוף סוף פעילות מועצת שאני לא צריכה לצלם!!

בשעתיים האחרונות - כמובן - טקס הסיום (הבית-ספרי) והתעודות! (אמא'לה!!)

מ-4 עד 5 ב-88FM - "שומעים חיפושיות", הפנינה של כל שבוע,

ובערב - רוקולנוע לכבוד היומולדת של פול!!! (למרות שזה יוצא יום לפני, אבל למי אכפת?)

זה אמור להיות היום הכי טוב מזה זמן רב, ואני כל כך מקווה ליהנות ממנו יותר מיום ההולדת של פול עצמו (בעיקר ממה שהיה בתאריך הזה בשנה בעברה).

אני כל כך חייבת לצייר לו משהו ליומולדת...

 


 

היום קראתי שירשור הודעות ארוך מאוד בנושא Paul Is Dead.

אני פשוט מתעבת את כל העניין הזה. (בלשון המעטה)

זה פשוט מפגר ברמות, ואני לא מצליחה לקלוט איך בנאדם יכול להאמין בנפשו שדבר כזה קרה.

 

התחלתי לקרוא את השירשור מההודעות שנכתבו לפני כחודשיים.

ההודעות של הPIAים (Paul Is Alive) היו כל כך הגיוניות, שלא הבנתי איך אפשר בכלל לפקפק בהן.

הנימוקים היו מעולים, השפה טובה, וההוכחות משכנעות.

מצד שני, נאלצתי לקרוא גם את ההודעות של הPIDים.

 

מדהים כמה אפשר לשטוף לאנשים תמימים את המוח.

הרי, התיאוריה הזאת היא כל כך מופרכת! הרמזים מפגרים, וההוכחות גרועות!

איך אפשר להאמין בזה?!

 

ברור שאני לוקחת את זה קשה במיוחד, בתור מעריצה של פול. (בלשון המעטה!)

הPIDים מאמינים שהוא מת בתאונת דרכים (בעיקרון הוא כן עבר תאונת דרכים ב1966, אבל הוא רק נפצע בשפה ובראש ושבר שן - לא מת מזה), והוחלף בכפיל, שגם נראה לרוב העולם (המיעוט הוא כמובן הPIDים) כמו פול בדיוק, רק שהPIDים יכולים לזהות בבירור שזה כפיל.

 

הכי גרוע (כמעט, מבחינתי) בכל הPIDים האלה, זה שהם מאמינים שהוא מת בכל ליבם, ועובדים על אנימציות, סירטונים, והוכחות מופרכות אחרות להוכיח שזה כפיל, ולא עצובים על זה שהוא מת!!

זה כל כך חוסר כבוד!

להאמין שבנאדם מדהים כמוהו מת, הוחלף בכפיל, ולא להיות עצובים בגלל זה?!

יש כאלה שעוד אומרים שהכפיל טוב יותר מהפול (אני לא סותרת, אני אוהבת אותו תמיד), אבל זה לא אומר שלא צריך לחלוק לו כבוד!

זה פשוט אבסורד!

אני כל כך לא מבינה את זה...

 

אחרי כקראת המון הודעות בשירשור, נגמר לי הכוח, ודילגתי לעמוד עם ההודעות האחרונות.

למרבה האכזבה והצער - קולות ההיגיון בפורום נעלמו - נשארו רק הPIDים להסכים עם עצמם!!

זה כל כך מכעיס אותי שהPIAים (שאחד מהם כינה את עצמו "סוקרטס" ואחד על שם כינוי של פול) פרשו ונתנו לPIDים לנצח!

אם לא הייתי מגיעה מאוחר מידי הייתי מתה להציל את הדיון הזה מכוחות הPID!

(נשמע כמו סדרת ילדים מצויירת, נכון?)

אבל בכל זאת, באמת שזה עצוב.

 

יש את הילדים האלה, שחיים על להרוס לאנשים אחרים את החיים - ובמקרה הזה - את שלי.

עושה להם טוב לפנות אליי בלי קשר לכלום ולהגיד "פול מקרטני מת", ועוד להתווכח איתי בנושא!

מפגרים, איך אפשר להאמין לזה?!?!

נכתב על ידי יצור בעייתי , 14/6/2009 22:52  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

יום הולדת שמחAvatarכינוי:  יצור בעייתי

בת: 31




הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , נוער נוער נוער , מגיל 14 עד 18
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ליצור בעייתי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על יצור בעייתי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)