ב28 חזרנו לבית הספר. ההשקמה המוקדמת לא הייתה קשה במיוחד כי את הקיץ הזה לא ביליתי בשינה כמו קיץ שעבר ככה שזאת לא הייתה בעיה. הייתי צריכה לצאת מוקדם יותר מהרגיל כי שינו לנו את מערכת השעות של האוטוסים ובמקום לקחת את האוטובוס ב-7:20 אני צריכה לקחת את זה שב-7:05. אולי זה רק 15 דקות הבדל אבל לקום ב6 במקום ב6 וחצי זה חצי שעה שינה של שינה
הגעתי לבית הספר ממש מוקדם ככה שבזמן שחיכיתי ל9 בשביל להיכנס אמרתי שלום לאנשים לא ראיתי הרבה זמן...את חלקם היה כיף לראות וחלק מהאנשים לא היה כיף לראות בשעה 9 התחילו את חלוקת המנעולים ללוקרים ואת מערכות השעות. קיבלתי מערכת שעות עמוסה בסיאנס (כימיה, פיזיקה וביולוגיה) שזאת ה"מגמה" שבחרתי בזמן שלכל שאר האנשים שאני מכירה היא מלאה בשעות כיפיות של שיעור אתיקה (טיולים וסרטים), אבל אין מה לעשות, בשביל לעשות את מה שאני רוצה לעשות בחיים אין לי כל כך ברירה. מצאתי את הלוקר שלי שנמצא בקומת הקרקע ובחיבור בין שני שורות של לוקרים (פינה) ככה שbasically אין לי גישה ללוקר שלי רוב הזמן. fuck my life. סידרתי את כל הדברים שלי (בקושי) והלכתי להתכונן לשיעור הראשון שלי שהיה מתמטיקה.
המורה כל כך איכזב אותי, כי אני בתור מישהי שמתמטיקה הוא המקצוע האהוב עלייה, צריכה לסבול במהלך שעה (או שעתיים לעיתים קרובות) מורה משעמם שהוריד לי את כל החשק ללמוד מת' השנה :( שאר היום עבר בסדר, למדתי שאני לא ממש אוהבת את הכיתה החדשה שלי כי רובם באים מכיתה שהייתה כזאת "סגורה" בעצמה לעומת כל הכיתות האחרות שהיו מחוברות בשכבה ככה שלא ממש הכרתי מישהו משם ולא נראה שהם מעוניינים להכיר מישהו (לא שאני מעונינת) אבל בכל זאת קצת גיבוש כיתתי יכול להיות נחמד. מה שכן גם גיליתי שלילדים האלה אין באמת כל כך חוש הומור, מה שהופך את השיעורים לעוד יותר משעממים כי הם כל כך מתעניינים בחומר שזה עצוב. ומאז יום שני עברו ארבעה ימי לימודים וכבר אני מעומסת בשיעורים ועבודות לעשות. השנה לא הולכת להיות קלה... במיוחד כי ב-19 לאוקטובר נגמר לנו השליש הראשון ומיד אחר כך אנחנו כבר מגישים בקשות לקולג', זאת אומרת יש לנו בסך הכל חודש וחצי בערך להוכיח את עצמינו.
ב30 גם היה לי יום הולדת 17. אני יכולה להגיד שזה היה היום הולדת הכי בודד שהיה לי בחיים! אומנם הרבה אנשים איחלו לי מזל טוב והכל אבל זה פשוט מרגיש לי מאוד צבוע... מי שבאמת עשו לי את היום הזה היו אמא שלי והאחיות שלי (לא מאמינה שאני אומרת את זה) אבל באמת למרות כל החברויות וכל הבולשיט הזה שמאוד חשוב לנו אין כמו המשפחה שבאמת אכפת לה ותהיה שם בשבילך.
אז... מזל טוב לי
""You could walk straight through hell with a smile...""
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Val*
