חצי שנה אני מחפש חברה אחרי שנפרדתי מהראשונה שלי
חצי שנה של סבל, של לבד, של מיליוני ראיונות עבודה בפאבים
כלכך הרבה נתונים חסרי תועלת
כלכך הרבה זמן מבוזבז
ולפני חודש מצאתי אותה
מהממת, מקסימה, מתוקה, וכל מה שרק רציתי בתוך חבילה בגובה 148 ס"מ
מתאימה לי בצורה מטורפת, באופי, פיזית, הכל, הכל מושלם
אז למה? למה אני חייב להיות כזה דפוק בשכל?
למה אני צריך לנסות בכח להרוס את זה?
אני מכיר אותה חודש, ואני לא מסוגל יומיים בלעדיה... זה נראה לי לא כזה בריא...
אבל מה לעשות..אמא אמרה שככה זה כשמאוהבים
אבל למה זה כלכך מפריע לי כשאני רוצה לראות אותה יותר מאשר היא אותי?
אחרי הכל, אנחנו נפגשים 3 פעמים בשבוע בד"כ
אז היא הייתה עייפה היום, למה ללחוץ עליה להיפגש?
הכל מצוין, יום אחד יותר לא ישנה שום דבר, וגם יום אחד פחות
אבל לא, חייב ללחוץ ללחוץ , אם זה היה מצליח עוד ניחה , אבל זה סתם גרר בעיות
אני לבד...
אין לי משהו טוב יותר להגיד על עצמי כרגע
יש לי חברים פה ושם, רחוקים, בוכים לי שאני רחוק להם מידי
רואה אותם פעם בשבועיים , שלושה, חודש, חודשיים
המשפחה שלי...היא בכלל בקצה השני של הארץ...לא יודע מה הם איבדו בצפון, אבל זה לא אותי...הם איבדו אותי כשהם עברו לשם
גר לבד...חי לבד...
שבועיים מובטל, אז גם לא רואה אנשים אחרים רוב הזמן עכשיו
אני מתחיל להשתגע
כשאני איתה אני בעננים, כשאני לבד אני בריצפה
אז לא פלא שאני רוצה להיות איתה כמה שיותר, בלי קשר למצב היא בחורה מדהימה
אבל אולי המצב גורר אותי למקומות של תלותיות יתר, אם היו יותר חברים , או חברים קרובים יותר אליי
אם הייתי רואה עוד אנשים במהלך היום, או הייתה לי תעסוקה כלשהי, שתעניין אותי, שתעביר לי את הזמן
אז אולי לא הייתי מרגיש כלכך תלוי בה
אבל בנתיים זה המצב, ואני צריך ללמוד לשלוט בעצמי
כי למרות שאני כרגע דפוק בשכל, יש לי עוד טיפונת של שליטה עצמית
וכל עוד לא דפקתי את זה, אני מאוד מקווה שאני לא...
כי באמת, היא אהבת חיי (ואני יודע את זה אחרי חודשיים ביחד)
ואם אני אהרוס את זה, אני בחיים לא אסלח לעצמי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
