סאפ?

האמת, לא היה לי מה לעדכן, כי כלום מרגש קרה. חוץ מזה שעצרו אותי. אוקיי זה מעניין! בטיסה מקנדה לניו ג'רזי, שהייתה רק שעה מסכנה עצרו אותי.

בגלל הסיפור על הויזה וההורים הגרושים הכל הסתבך.

הכל עבר בשלום ובכיף עד ביקורת דרכונים מזויינת! התקיפו אותי בשאלות מוזרות ושאלו איך קוראים לאבא, וכתוב שם ששחר הוא בויזה והייתי בטוחה שכתוב סטיב אז היא שאלה מי זה שחר ואז הייתי צריכה להסביר. והיא שאלה למה אני טסה חזרה לאמריקה אם רק הרגע חזרתי משם, אקיצר, בלגנים ובסוף התחלתי לבכות מרוב היסטריה וייאוש.

ובסוווף הסברתי על ההורים הגרושים ועל שחר ועל אבא ועל הטיסה ובלה בלה בלה ובסוף היא נתנה לי חזרה את הדרכון האומלל שלי וטסתי לגייט. שם חיכיתי רבע שעה, סופר לחוצה. בכל זאת, טיסה ראשונה לבד בלי דיילת.

בסוף זה הגיע, והמטוס היה מסודר במושבים כאלה:

[]  []  מעבר  [] יעני שניים, ובצד השני מקום אחד, ולמזלי הרב ישבתי במקום היחיד, כי אני ממש לא סובלת שיושבים לידי במטוס. ואז פתחתי את הספר, והתחלתי לקרוא ולקרוא ולקרוא ואז רציתי מוזיקה, אז מתוך אינסטינקט טבעי הושטתי יד לארנק הקטן ואז אני שומעת שהנחיתה בעוד עשר דקות! כל כך קריפי איך שזה עבר מהר!!!

אז פשוט ביקשתי בייגלה ומים כדי להעביר את הזמן, ובסוף נחתנו לחום אימים. ואני חכמה שכמוני, לבשתי חולצה ארוכה. יופי גאונה!

ואז הגעתי לסבא וסבתא, ופגשתי פעם אחרונה את כאיו(כאיה-כלבה של דוד שלי כפרעליו) וחיבקתי אותה המון-המון, כי היא קדושה ובוביק אמיתית! ויום למחרת טסתי לארץ. אותו סדר, ביקרות דרכונים עברה חלק, למזלי והושיבו אותי במקום ליד החלון שהיה דווקא מאוד נוח. וישבה לידי ילדה ממש נחמדת שקראו לה ניצן והיא גרה בטקסס חמש שנים. והיא כולה בת עשר!

ואז התחלתי מרתון סרטים: מלחמת הכלות התחלתי ואז התייאשתי, ועברתי ללפטופ. סיימתי את הטרילוגיה של שודדי הקאריביים כי נשאר לי רק האחרון לראות, ואז עברתי לטלוויזיה שמבטוס המצ'וקמק(אינלי מושג למה אמרתי מצ'וקמק, הוא דווקא היה די בסדר. סתם, מצ'וקמק זאת מילה נחמדה). ואז ראיתי את אליס אין וונדרלנד, שאני חייבת לומר שזה לא יימאס אף פעם!!! ולידיעת כולם, ג'וני א-כ-ן למד את הריקוד לבד, זה לא מכונה. הראו את זה במאחורי הקלעים שהיה בטלוויזיה, מראים אותו רוקד ככה ואז מתפוצץ מצחוק. טוב חזרה למסע, ואז שזה נגמר התחלתי לראות את שוקולד. וזה אחד הסרטים הכי יפים שיש. ולא בגלל ג'וני שיש לו קוקו שם והוא די מג'ונג'ן(מלשון ג'ינג'י, זה היה ברור, לא?) והוא מחייך ומנגן בגיטרה, סתם כי זה סרט חמוד. והוא עשה לי רעב מטורף לשוקולד. למה? תחשבו חכמים! קוראים לסרט 'שוקולד'! ואאאאז הייתי נוראנוראנורא עייפה אז התחלתי לשמוע מוזיקה, וכמעט נרדמתי. אבל לא, המוח המעוות והמפגר שלי לא אוהב אותי מספיק כדי לתת לי לישון בטיסות. במקום ה הוא פוקד:"את לא עייפה! לכי תעשי משהו עם עצמך! עצלנית!" ובלה בלה בלה כאלה... קיצר בסוף לא נרדמתי, כוסעמק! ולארוחת בוקר קיבלתי את הדבר הכי אכיל במטוסים!!! האני נאט צ'יריוס! וחלב! אז זללתי הכל מהר מהר כי רציתי להספיק להתארגן לפני נחיתה. ואז היה תור כל כך ארוך לשירותים אבל בסוף מישהי הלכה רגע אז עקפתי אותה.

והתחלתי לצחצח עם ה'WISP' הסופר מגניב שלי שזה מברשת שיניים מזערית עם קפסולת ג'ל משחת שיניים ובקצה יש קיסם. ואז שטפתי פנים ועשיתי קוקו נורמלי וחזרתי למקום.

בסוף נחתנו, והמזוודות שלי הגיעו בעשירייה הפותחת! ווהו! ומהר הלכתי לראות את סבתא ודגנית(דודה) והיה לי ג'ט לג בערב ככה שהלכתי לישון בתשע וקמתי באחת בלילה, ס'עמק. 

והיווווום צלצלתי אלף פעם לשירה ואז התייאשתי אז 114 נתנו לי את הפלאפון של אבא שלה. אבל זה עבד!

וגיליתי שסיימון ננטש בתל אביב(יופי שירה! XD) וזאת הסיבה שהיא לא עונה לסמסים ולטלפונים. וסוכם שכנראה בראשון ניפגש ואז יתחיל המסע, ודיברתי עם ניצניק בוידאו. והיא ממש קופי של שירה! הן פאקינג תאומות!!!

ועכשיו סיימתי שיחה עם אנה, שהייתה אמורה להיות בלילה לבן(נוטשת אחת!XDD) כי אמא שלה התעצבנה-.-

וכרגע אני רואה ירח חדש/מולד הירח/אנערףעזבואותיבשקט.

וואו! זה הפוסט הכי חופר והכי מסכם והכי ארוך שכתבתי!

חסר לכם שאין תגובות!