כששואלים אדם מבחוץ,מה הוא חושב על ישראל,סביר להניח שהוא יגיד "ארץ מלחמות".הרי כל שנה-שנתיים אנו מוצאים את עצמנו במלחמה חדשה,שלעיתים אנו לא אשמים בה.

אנחנו אשמים רק בדבר אחד.בטיפשות שלנו שבמקום להגן חברינו/מכרינו,על האנשים הגרים איתנו באותה מדינה וחולקים איתם את השמחות,החגים,ימי הזיכרון ואת המכנה המשותף הגדול ביותר,היהדות,אנו הולכים ופוגעים בהם.קוטעים את חייהם ללא סיבה באמת מוצדקת.

לשלום לא נגיע בעזרת שום ראש ממשלה.לא ביבי,לא פרס,לא ליבני ולא אף אדם אחר.לשלום נגיע אם קודם נעשה אותו בעצמנו יחד עם עצמנו.

אתה לא יכול לפתור את הבעיות מבחוץ לפני שאתה מסתכל על עצמך וחושב מה לא בסדר אצלך.

אדם במדינת ישראל לא צריך לפחד מה יגידו עליו ומה יעשו לו אם יגיד או ייראה באופן מסוים שהוא הומו. למה כל כך קשה לקבל את האנשים האלה בתור בני אדם?

מדוע אנשים רואים בהם יצורים מוזרים?

כמו שאנחנו לא היינו רוצים לחיות עם אדם שאנו לא אוהבים,כנ''ל גם הם.

האם נחייב אותם להיות אומללים כל ימי חייהם ולחיות חיים ללא אהבת אמת רק בגלל שטות?

תנו להם להיות מאושרים! תנו להם להקים משפחה ולחיות ללא פחד! עזבו אותם בשקט!

דודה שלי "יצאה מהארון" לפני מספר חודשים.לפני זה התחתנה (עם גבר),והתגרשה,התחתנה פעם נוספת והתגרשה שוב.היא שקעה בדיכאון עד שקלטה שהיא בכלל מאוהבת בבנות.היא החלה להתלבש כמו גבר,קיצצה את השיער והחלה לדבר בלשון זכר.בהתחלה כששמעתי על זה לא ידעתי איך "לאכול" את זה,אבל אז הבנתי שאם היא מאושרת אז מוטב להניח לה.הרי חיים פעם אחת וכדאי לחלוק את החיים עם אדם שאוהבים באמת ולא אדם שאתה נמצא איתו רק בגלל הדת.

אני פשוט בשוק מהפיגוע.את האמת,זה היה רק עניין של זמן.בתוך תוכי ידעתי שמתישהו זה יקרה.

ליבי מלא רחמים על בני הנוער שהיו שם,עוד לפני הפיגוע אפילו,כי הם היו זקוקים לתמיכה.חלקם אפילו לא סיפרו להוריהם על אהבתם לבני אותו המין,ועכשיו הוריהם יגלו זאת בצורה הכי מכוערת שאפשר.

זה לא היה מועדון רגיל,זה יותר מועדון תמיכה,כיצד להתמודד עם הסביבה בגיל ההתבגרות כשאתה יודע שאתה שונה מכולם מבחינת המיניות.

עכשיו,כמה מהם כבר אינם זקוקים לתמיכה.הם אינם זקוקים לדבר,פשוט כי הם אינם.

ויש כמה שזקוקים לתמיכה דווקא מאלוהים,שיעזור להם להחלים ולהשתקם כדי שיוכלו לחזור לחיים כמה שיותר נורמלים.

נותר לי רק לאחל לפצועים: החלמה מהירה ושאלוהים יהיה עמכם. ולהרוגים: תנוחו על משכבכם בשלום.