תקופה טובה ממש
כזאת שאני באמת לא מוצאת סיבה לא לחייך בה
כזאת שאני באמת אוהבת את עצמי סוף סוף
מספיק בטוחה בעצמי ובקשרים שלי, שלא אכפת לי שהם רחוק ממני וביחד
מחכה למה שעתיד לבוא ומצליחה להנות גם מהרגע
אני לא חושבת שהייתה לי תקופה טובה כזאת אי פעם...
בא לי שייצא מזה משהו טוב
ואם לא גם סטוץ זה בסדר
רק להרגיש מישהו, לגעת במישהו
המשחק הזה של פלירטוטים
שהיה כל כך חסר לי...
בינתיים אני זורמת (אני?? ממתי??)
ונחמד לי!
*
רק בא לי שיפסיקו להתייחס אליי בתור הילדה הקטנה...
גם בעבודה קוראים לי הילדה וזה כשעובדת איתי מישהו בת 16!
עוד לא לגמרי החלטתי עם עצמי אם נמאס לי מה"קטע" הזה של הילדה הטובה והאחראית או שזה באמת מי שאני...
*
(כל כמה שעות אני מוסיפה כאן עוד כמה שורות)
אולי זה בגלל שישנתי שעתיים וחצי בלילה (למה??)
אבל אני מתחילה להרהר
אולי שווה בכלל לא להיכנס לכל הסיפור הזה?
לא להיפגע?
*
מהרגעים האלה שחושבים עליהם ומעלים אותם בדמיון בכוונה יותר מדי
והם מתחילים לאבד את הקסם...
איך עושים שזה לא יקרה?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
