"יה' שמע אביוניך, המחלים פניך, אבינו לבניך, אל תעלם אוזניך..."
יום כיפור... יום גדול, יום עצום.
מי שמכיר אותי יודע שאני מחכה כל השנה ליום הזה, ואחר כך שבועות שרה "בספר חיים" ו"מראה כהן" ושאר שורות מהסליחות.
מי שמכיר אותי יודע שזה יום גדול בשבילי, שאני סופרת ימים כל השנה עד ליום המיוחד הזה.
יום שמוקדש כולו להתעלות של הנשמה
לחיבור עם ה'...
ביטול צרכי הגוף, והקדשת יום שלם להתחלה חדשה, לחיבור מחודש עם הקב"ה...
עצם התפילה ההמונית, המחברת, עושה לי טוב
להיות אני ולבקש את הבקשות שלי ולהתפלל גם את התפילות הפרטיות שלי
בתוך קהל אדיר וגדול, שמבקש איתי ושר איתי ובוכה איתי, ונותן לי להרגיש שיש לי גב, למרות שאני לא מכירה אף אחד מהם
ובשעת הנעילה - אני תמיד בוכה, כל פעם בחלק אחר
אני מרגישה התעלות, הזדככות, טוהר, אושר
למרות ובזכות הצום והתחושה הפיזית הקשה.
השנה עשיתי צעד גדול עם עצמי,
בהתקרבות לה'
ואני חושבת שבהסתכלות לאחור הייתה לי שנה טובה
נכון, היו מורדות ונפילות פה ושם
אבל בסה"כ זאת הייתה שנה שעשיתי בה טוב ושהעולם עשה לי טוב
שעשיתי בה שינוי גדול ועשיתי בה חברי אמת
שהתחלתי לסלול לי דרך שלי, דרך שהיא טובה לי.
נכון שיש לי עוד ימים קצת בודדים
אבל בסך הכל אני מרגישה שמחה כללית
ברוך ה' אני לא מרגישה שיש לי סיבות להיות עצובה
יש לי שפע מהכל, וטוב לי
יש בי שמחה אמיתית! ואני משתדלת מאוד להעצים אותה...
השנה ביקשתי
חוץ מהבקשות הרגילות
שתיתן לי את הכוח ללכת בדרך שלך
שתיתן לי את הכוח ללכת גם נגד הזרם
לעשות צעדים קשים ולעשות אותם בחיוך גדול
ושתיתן לסביבה שלי לקבל אותי ולהכיל אותי
ולא להציב לי מכשולים.
מי ייתן והשנה הזאת תהיה יותר טובה מקודמותיה!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
