צלילים ומוזיקה שמחזירים אותי שנים אחורה
לתחושות שפעם היו מעלות בי דמעות כעס ועצב
והיום מעלות בי דמעות געגוע
לאנשים ולחיבוקים
לחוויות שלא הערכתי מספיק ושלא יחזרו
לאנשים שלא הערכתי מספיק והתקדמו הלאה, הלאה
הרחק ממני
לא נשארתי באותו מקום, אני מודה
אבל מהנתיב שלי אני מסתכלת עליהם צועדים בנתיב שלהם בגעגוע
בכמיהה למה שהיה יכול להיות
בהמון אהבה וקבלה והבנה
עכשיו שתיים וחצי בלילה ואני בהחלט לא נרדמת
יושבת בסלון של הקומונה ובחוץ לא נורא חשוך אבל בפנים כן
אני לא רואה מה אני כותבת
שלא לדבר על מה אני רוצה, מה אני מרגישה, מה אני רוצה ממה שנשאר מהשנה הזאת
כי מה שהיה יכול להעשות בגדול כבר נעשה
ומה שנותר לעשות בקטן בעיקר מעצבן אותי ולוקח לי מהסבלנות...
אני רוצה לחזור כמה שנים אחורה ולתקן
לקרב אנשים אליי במקום להתרחק
כמו מגנט
לא לתת להם להתפזר
לשמור אותם קרוב קרוב ללב
אני יודעת שאת קוראת פה...
(את היחידה שיש לה הרשאה, כמזכרת למפתח הענק שהיה לך ללב שלי)
אני נורא מתגעגעת, את יודעת?
*
זה נורא מטומטם שאני פשוט חולה עליהם ואני עדיין בוכה כשאני חושבת על זה שבחיים כבר לא יצא לי להיות בהופעה שלהם?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
