A new me.

ובהזיה שלי

אתה משליך את הכיפה

והכיסוי ראש שלי לא מספיק לך

והוא הולך וגדל וגדל עד שהוא נהיה ענק כמו של האישה שראיתי בבית כנסת

ביום כיפור

ובהזיה שלי

אני מתעוררת ואתה שוכב לידי במיטה

ואתה נגעל ממני ואתה קם והולך

ואתה לא חוזר

ואני תוהה לעצמי איך אני יכולה להרגיש כל כך רגיל

ואני מתעוררת מההזיה

ועדיין מרגישה רגיל

ואני לא מצליחה להיזכר אם באמת שכבת כאן

אם באמת הלכת 

אם אתה חוזר

ובהזיה שלי

מצטברות שורות בדלת וכולם צועקים 

ואני לא מבינה איך אני במשמרת אם אני במיטה

והכל רגיל וכל כך חם

מה שאמרתי לדפנה זה נכון במאה אחוזים ואני בחיים לא מתכוונת לקחת את זה בחזרה

אני מתכוונת להתגבר על כל הפערים שיש בינינו

לא משנה לאן הדרכים שלנו יובילו אותנו

לא משנה כמה הפערים בינינו יגדלו

אני מתכוונת להמשיך ללכת איתו

הוא באמת הדבר הכי טוב שקרה לי

הנפש התאומה שלי

האדם שיכול להכיל אותי באמת

עם כל השגעונות והטמטום והעצבים שלי

עם כל החסרונות שלי

לפעמים אני מרגישה שהוא הרבה יותר טוב ממה שמגיע לי

ואני מפחדת שאולי הוא גם יחשוב את זה מתישהו

ויקום ויברח

ואני לא אדע להתמודד עם זה

הוא פשוט אהבת חיי

זה אולי קצת מוזר להגיד את זה אחרי חצי שנה

אבל זה נכון

ואין לי את החשש הזה שעוד מלא זמן אני אקרא את זה וארצה להרביץ לעצמי

כי אני יודעת את זה

בשלמות, בודאות

הוא החצי השני שלי

הוא הדבר הכי טוב שקרה לי ושיקרה לי

עכשיו אני צריכה רק לא להרוס את זה

 *

לשמוע באוזן אחת את המוזיקה מהדהדת בכל הרחבה הענקית הזאת

ובאוזן השניה לשמוע את המוזיקה מהדהדת בין פעימות הלב שלו

הרגע הכי טוב שהיה לי כבר כל כך הרבה זמן

אני אוהבת אותו