יש בפניי שלוש דרכים כדי להמשיך ולהתמודד עם הסיטואציה.

אחורה, אני לא יכולה לפנות, הזמן פשוט לא ניתן להחזרה,

אך יש לי עוד שלוש דרכים בצומת הזה.

הראשונה, קדימה, כמובן.

הדרך הטובה ביותר, כמובן, לפנות אל החברים, אל הקרובים שתמיד פה לעזור.

אך כמובן שרציתי, ושאני רוצה.

ולצערי זה לא מתאפשר.

הם בשלהם,

ואני בדמעות.

השנייה, ימינה, כי תמיד אומרים שצריך להתחיל ברגל ימין ולא בשמאל.

אז הייתי מתקשרת אליהם, לעורר אותם, להשיג עזרה.

ולצערי, זה לא מתאפשר.

השעה לא נעימה,

ואני פולנייה טובה,

נימוסים לפני הכל.

השלישית, שמאל, דרך המוצא שלי, המפלט שלי, הדרך שבה אני מתמודדת עם בעיות.

ולצערי, זה לא מתאפשר.

מחר נסיעה לאילת (אני אמורה לשמוח?)

ואם אפנה לדרך זו, אמיר את הפצעים הנפשיים לפיזיים,

ומרות הפיתוי, אני לא רוצה לחזור לטיפולים ושיחות.

לכן, אני תקועה במקומי, בוכה באמצע שבילי, ואין לי מה לעשות.

אין לאן לפנות, ואני רוצה רק אותך.

טיפש.

למה נתת לזה לקרות?