סן פרנסיסקו, קליפורניה. תפילת ליל השבת כה מדהימה, אני ואחיותיי רחוקות כ-7000 מיילים מהארץ והלב מרגיש קרוב כאילו השכינה קפצה אלינו לשברירי שניות. כמעט טבעתי מההתרגשות שהתיישבה היטב בפינה בסיסית טובה בבטני.
סעודת השבת הטעימה הגיעה לסיומה, ואנו שלושת המוסקוטריות עושות דרכנו חזרה אל המלון ברחובותיה התלולים של העיר הקסומה, הכוללים עליות חדות וירידות שאינן נגמרות. הפעם, היינו בצד של הירידה (ככה זה כשלרגע יורדים מן הארץ) וניווטנו למלון מבלי להיעזר ממש בברקסים הרגילים, פשוט נתנו לרגליים ללכת במקומנו, והן הלכו. מהמיקום שלנו, גשר של זהב לא נראה בסביבה, אבל הילטון (שוב גבעה נותנת את הטון) דווקא כן.
הגענו להילטון. על מפתח שבת לא שמעו בעיר הקוסמופוליטית והליברלית, את חדר המדרגות הנסתר לא ראו, כי מי יטפס עליהן כשבסמיכות קורצות מעליות מצוינות. ביקשנו עזרה בפתיחת הדלת בטוענה שזוג כרטיסי המפתחות נשכחו ישובים בחדר בריתוק. נשלח אלינו קצין בטיחות חסר ביטחון.
עשינו עלייה אל החדר, ובפתחו המלווה שלנו הוציא מחגורתו צרור מפתחות שקישטו אותה. את המפתח האמיתי הזה לא יכלו לשכפל לנו? שאלה רטורית הופנמה בתוכי. הדלת הסתובבה על צירה ונפתחה באטיות כשלאוזנינו נשמעו קריאות הללויה נפעמות, ואז לפתע הוא נמלך בדעתו וסגרה במהירות. הדלת פסקה לשיר וחרקה מעט בחוסר נעימות. החדר החשיך.
"איך אדע שזהו באמת החדר שלכן?" סינן שאלה חשדנית שהסתיימה בסימן שאלה מעניין, וביקש תעודה מזהה.
"ברור, אין בעיה," השבתי בסימן קריאה יותר מעניין. "הייתי מראה לך, רק שבדיוק הדרכון שלי נמצא בתוך הכספת, ואני לא יכולה לפתוח אותה, כי אנחנו יהודים ויש לנו יום ללא חשמל, יום השבת". בתוכי ידעתי שאיני יכולה להדק הסבר לסיפור על היום הקדוש המיוחד הזה, כי צריך לחיות אותו, אז שיתמודד עם העובדות. חייכתי בגאווה. הוא הביט בי ובסיפורי ההזוי כאילו הורד היישר מסולם התירוצים, ולא ידע אם להאמין. מה גם שזו הייתה שעת לילה של יום ששי ולא שבת, והרי לא הזכרתי לו חצי דבר על יום שישי. אובד עצות גירד בראשו שלוש פעמים כמו ממתין שיצמח משם שדון שילחש לו את התשובה הנכונה. לאחר שראה שלא קפץ שום רעיון מהכובע שלא היה לו, ביקש רשות לבצע שיחת טלפון אחת, ופנה הצדה בצעדי רדיפה.
בינתיים, שיגר קריאה טלפונית בנידון לכיוון חברו שככל הנראה בעל תושיה גדולה יותר, רק שכל המסדרון שמע את השיחה וטיכס לתת לו עצה. אז, ניגש אלינו וחד חידה על שלושה פריטים מזהים שיש לנו בתוך החדר. השבנו בהתלהבות, בשעה שניצב נטוע במקומו למוצא שפתינו. מסדר הזיהוי עבר בשלום והדלת נפתחה בפנינו לרווחה. נשמנו עמוקות פנימה, והוא הסתיר חיוך.
אם בזאת חשבנו שהסיור המודרך נסתיים, הרי שטעות עלתה בידינו, כי על כל ליווי דומה התחייבנו ב- $3 ובסיומה נתבקשנו לחתום.
אהה... יום השבת הוא גם יום ללא כתיבה אצלנו, פשוט לקחת אותו ולהוסיף למועדפים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
adiblogerit