Tea For One
אני לא רוצה שאף אחד לא יהיה כאן,
אני רק רוצה שתעבירו לי את הזמן כל עוד אני לבד. |
| 8/2010
החדר, זמנים משתנים.
כמה זמן אני כבר נמצא בחצי חדר הזה, כמה שעות היום? כמה ימים, כמה שנים, עשרים שנה אני חי בחצי חדר המוצ'קמק הזה והכנסתי אליו הכל, מגבר באס, גיטרה באס, גיטרה באס אקוסטית, ועוד גיטרה קלאסית, מיטה וחצי, מחשב, טלוויזיה, מזגן, מערכת סטיראו ארון בגדים ומדפים ו... אותי. כבר עשרים שנה אני חי כאן, ואולי אין דבר כזה שנקרא בית, זה דבר תמוה להגיד, אבל אולי קצת פחות כשאני מתבונן עכשיו על ארבע הקירות הנאמנים ביותר שאני מכיר, ששומרים מאז ועד היום את כל סודותיי בדלת נעולה, מכאן אני הולך ולכאן אני תמיד בורח, אם יש מישהו אחד שיכול להבין אותי זה רק החדר שלי, אם ערימת הבגדים שמתעצלת להיכנס לארון ועם הגיטרות שעומדות לצידי, המגבר ואפילו עם החלון עם התריסים השבורים שאני מכסה עם שמיכה כדי שאני לא אתעורר בבוקר. בעוד כמה חודשים כל זה כבר לא יהיה שלי, יהיו לי קירות אחרים..
זמנים משתנים... עם יוסי אני כבר לא יכול לג'מג'ם זפלין בין שני לחמישי, אני לא יכול שלא לחשוב על כסף במרבית הזמן, אולי בעבר נתתי לעצמי לא לחשוב על העתיד, ומן הסתם הוא לא ידוע, אבל באמת אין לי מושג מה יהיה, יש לי רק את המושג מה אני רוצה ועכשיו ברגע זה.
אני רוצה אולי לחזור לכתוב שירים כמו בתקופות עם יותר השראה מהסוג הזה.
שתמיד יהיה לי חשק לנגן, ולהיות בעל היכולת המנטלית להוציא את הטלויזיה מהחיים שלי אחת ולתמיד.
אני רוצה להיות קשוב רק לעצמי.
אני רוצה להיות בלהקה שתמיד חלמתי להיות...
אני רוצה להיות זמר כמו שתמיד פחדתי להיות.
והנה התשובות הקלות אומרות לי "לך תהיה מי שאתה רוצה להיות" "הכל תלוי בך" ואולי בגלל זה אני שונא את עצמי לפעמים.. על זה שאני באמת מאמין לזה, כמו שאני שונא את אלה שאומרים שצריך להיות ריאלי, יש עוד הרבה דברים שאוכל להיות, להכל יש בסיס של אמת.
הנה אני. בסיסט סביר שהולך ללמוד ברימון בשנה הבאה, הולך לחטוף כאפה רצינית שתעיר אותי למעלה או תנחית אותי למטה, מה שבטוח אני אדע את התשובה בסופו של הסיפור.
לוגן.
| |
| כינוי:
בן: 37
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
