פרק שלישי
"זה אתה?" שאלתי בבהלה
"גברתי את בסדר?" הוא שאל
"גדי?" שאלתי
ואז ראיתי את משה הוא הסתכל עליי וצעק "מה עשית כאן?"
"אני מצטערת , פשוט.." אמרתי , "פשוט כלום לכי מהר למטבח ותחזרי לנקות את זה" אמר משה
"טוב , אני מצטערת" אמרתי ורצתי מהר למטבח.
לקחתי כמה דברים מין המטבח ויצאתי לנקות את הבלאגן שעשיתי הרמתי את שברי הצלחת בזמן שאני בוהה באיש שישב אם האישה בשולחן , הוא כ"כ דומה לגדי אבל לא יכול להיות שזה הוא , אייך הוא לא מזהה אותי , יכול להיות שהוא סתם דומה לו הרי אומרים שבעולם יש כפיל לכל אחד יכול להיות שזה ככה.
ניקיתי ואז התקרבתי אלייהם "אני מצטערת פשוט אתה דומה למישהוא שמת" אמרתי והסתכלתי עליו ממש חזק
"אוקיי אני מצטער" הוא אמר
"בתאבון" אמרתי , בזמן שמלצרית אחרת הגישה להם את האוכל
"תודה" הוא אמר
והלכתי משם אל המטבח , משה היה שם.
"משה תשמע אני מצטערת" אמרתי
"מה קרה לך?" הוא שאל
"פשוט האדון שיושב שם כ"כ דומה לבעלי שנעלם" אמרתי
"אני מצטער , שזה לא יקרה שוב" הוא אמר
"אוקיי תודה , אני יחזור לעבוד" אמרתי
"לכי..." הוא אמר
לכחתי מגש ויצאתי אל מחוץ המטבח לעבר השולחנות ,
אספתי כמה צלחות וכוסות מין השולחנות הרייקות שהיו שם והכנסתי אל המטבח ואז חזרתי שוב ,
"האם תרצו להזמין משהו בבקשה?" שאלתי את הזוג שהגיעה
"כן , 2 ספגטי בבקשה" הוא אמר
"האם תרצו לשתות?" שאלתי
"כן , בקבוק יין" הוא אמר
"זהו?" שאלתי
"כן תודה" הוא אמר
הלכתי מישם , "2 ספגטי" אמרתי לבטח
לקחתי את הספגטי ואת היין והלכתי לעבר השולחן , הגשתי להם וחזרתי למטבח והתחלתי לחשוב ,"אני לא מאמינה שהוא כ"כ דומה לגדי שלי" אמרתי להצמי בלב , זה לא יכול להיות שהם כ"כ דומים , אבל בעצם הרי גדי נעלם הוא לא מת יכול להיות שזה הוא?.
לא לא אבל אייך הוא לא זוכר אותי אני לא מאמינה זה גדי שלי יש לנו ילדה ביחד לא יכול להיות גדי שכח אותי ,
האם זה הוא?
ואז מישהו קטע אותי מהמחשבות , "תני את זה לשולחן 8" הטבח אמר
יצאתי אם הצלחות לעבר שולחן 8 הם היו משפחה קצת גדולה , אבא אמא ו4 ילדים , אחד מהמם הסתכל עליי לא הבנתי למה הוא מסתכלי עליי ככה
הסתכלתי עליו בחזרה לראות מאיפה אני מכירה אותו ושום זיכרון לא עולה לי לראש , הגשתי להם את האוכל.
"בבקשה , בתאבון" אמרתי
"תודה" האמא אמרה
"אני רוצה לשתות קולה" אחד מהילדים אמר , זה שהסתכל עליי
"אוקיי" אמרתי וניגשתי אל המטבח , הוצאתי קולה גדולה וחזרתי מזגתי לו בכוס הוא הסתכל עליי כ"כ טוב ולחש
"אז מה איין יותר עבודה?"
עדיין לא הבנתי מה הוא רוצה "בן אני רוצה לשירותים בוא תכח אותי" אמרה אחת מהילדות הקטנות שהיו שם , זאת בוודאי אחותו.
בן חשבתי לעצמי בן מי זה יכול להיות בן ועל מה הוא בדיוק מדבר
הלכתי מישם ואז הוא קם לעבר השירותים אם אחותו , "לאן את הולכת?" הוא לחש
"מי אתה?" שאלתי
"מרוב שיש לך הרבה קליינטים את בטח לא זוכרת אותי , אאהה" הוא אמר
לא התייחסתי אליו והלכתי למטבח , ואז נזכרתי מיזה יכול להיות זה בטח מהחבורה שהיו בפעם האחרונה , כ"כ נפגעתי שהוא מדבר אליי ככה לא יכולתי להאמין לרגע שחכתי מהמקום הזה ואז בא ילד אחד ומזכיר לי את זה.
חזרתי אל המטבח , והמשכתי להגיש לא התייחסתי אל הילד הזה , המשכתי לעבוד עד שעברו השעות משה נגש אליי "את יכולה ללכת" הוא אמר
"באמת?" שאלתי
"כן" הוא אמר
"תודה" אמרתי
ואז הוא הוציא 100 שקל והביא לי , "תודה רבה" אמרתי
"מחר תבואי ב10 בלילה" הוא אמר
"אוקיי" אמרתי ויצאתי מישם היתי קצת שמחה 100 ש"ח על התחלה זה כבר משהו טוב , ראיתי מקולת פתוחה קניתי לי משהו טעים לאכול ולשתות וחזרתי לבית אכלתי כמו חזיר היתי כ"כ רעבה.
מחר על הבוקר אני יעשה את מה שאני צריכה לעשות ואז אני יהיה שונה סוף סוף !
הלכתי לישון ואז קמתי אם הזריחה , זה היה כ"כ יפה שנים שלא ראיתי ככה את הזריחה היה כ"כ מרענן לראות את הזריחה.
התעוררתי וניכנסתי להתקלח , התפלאתי שיש מים אבל שמחתי שהכל בא לטובתי לבנתיים :)
יצאתי מין המקלחת הסתרקתי והתלבשתי יפה מהבגדים שהיו לי בתיק היתי חייבת להראות טוב לעבודה הראשונה שלי.
סידרתי קצת את הבית , עברו להם שעתיים יצאתי מהר מהבית לעבר "מספרת אילנה" שהיתי קטנה אמא שלי תמיד היתה לוכחת אותי לשם להסתפר ותמיד בבוקר בבוקר היא היתה פתוחה , רצתי לשם כדי להגיע מהר , ניכנסתי לא היה שם איש חוץ מאילנה
"אילנה?" צעקתי
"כן מיזה?" היא שאלה
"איריס" אמרתי
"איזה איריס?" היא שאלה ואז יצאה מין החדר שהיה לה בתוך המספרה
"זאת את ?" היא שאלה והסתכלה עליי במבט מפחיד , "כן" אמרתי
"איפה הית כל השנים האלה?" היא שאלה
"לא חשוב" אמרתי
"אני רוצה שתספרי אותי קרה ושתצביעי לי את השיער" אמרתי
"תראי תשיער שלך למה לגזור אותו?" היא שאלה
"ככה אני רוצה" אמרתי בחוצפה
"אוויי איריס מה נהיה איתך" היא אמרה ביאוש
"טוב תשבי בכיסא" היא אמרה לי ,
התיישבתי
"איזה צבע את רוצה?" היא שאלה
"שחור חזק" אמרתי
"אווקיי" היא אמרה
הורדתי את הקוקו ושרקתי את השיער שלי , היא הוציא את המספריים והתחילה לספר ראיתי אייך לאט לאט השיער שלי יורד בכמויות , היה לי שיער ממש יפה חלק וארוך ולאט לאט הוא נעלם לא האמנתי ממש התחלתי לבכות
"את לא רוצה כ"כ קצר?" אילנה שאלה
"לא לא , אני רוצה קצר קצר" אמרתי
"אוקיי" היא אמרה
ואז ראיתי אייך היא מורידה לי כ"כ הרבה שיערות לא האמנתי שיהיה לי קצר כזה בחיים ואז היא סירקה אותי קצת והלכה , ראיתי שהיא מוציא את צבע השיער מין הבקבוק ומתחילה לערבב את הכל.
ואז בהיא התקרבה אליי והתחילה לצבוע לי את כל הראש.
"מה השעה?" שאלתי
"7:30" היא אמרה
"תודה" אמרתי
ואז היא המשיכה לצבוע לי וכיסתה לי את הראש אם מגבת , "עוד חצי שעה את שותפת את זה" היא אמרה
התיישבתי באחד הכיסאות והתחלתי להסתכל בחוברות , ראיתי משקפיי ראייה ממש יפים , אבל לא היה לי כסף בשביל משקפיים כאלה.
לבנתיים היו לי עדשות שיוסי היה קונה לנו כדי שניראה יפה , ולא נהיה אם מקפיים.
אבל הם לא היו נוחות אני לא אהבתי אותם אני היתי רגילה למשקפיים מגיל 16 יש לי משקפיים והם תמיד היו לי נוחות , אני זוכרת כשבאתי ליוסי היו לי משקפיים אבל משום מה לא ראיתי אותם בתיק או משהו כזה , לא היתה לי ברירה אלה להיות לבנתיים בלי משקפיים ,כעבור חצי שעה היא קראה לי "איריס"
"כן?" אמרתי
"לכי תשבי שם" היא אמרה והצביע על הכיסא שמאחוריו יש כיור כדי לשתוף לי את השיער , היא חפפה לי את הישער ואז ישבתי על הכיסא בזמן שהיא מייבשת לי את השיער בפן.
ואז היא התחילה לעשות לי פן , זה היה כ"כ יפה ככה חשבתי לעצמי
"תודה זה יפה" אמרתי בזמן שהיא סיימה לעשות לי פן ואז היא התיזה אם הספרי על ראשי הסתכלתי במראה זה היה ניראה כ"כ שונה.
אני? היתי ניראת כ"כ שונה
לא האמנתי שזאת אני , אבל אני שמחה שאני שונה עכשיו , ככה אף אחד לא יזהה אותי.
"כמה זה?" שאלתי
"בשבילך 70" היא אמרה
"תודה" אמרתי ונתתי לה 70 מהכסף של אתמול , אני לא מאמינה שהיא אמרה לי רק 70 היתי כ"כ שמחה.
עכשיו 8:30 , הסתובבתי קצת ואז נסעתי לבית ספר "אורט אומנות הצביעה."
ניכנסתי בגאווה לבית הספר , ואז ראיתי ילדה "איפה המשרד של המנהלת?" שאלתי
"תעלי למעלה בצד שמאל" היא אמרה
"תודה" אמרתי והלכתי מישם , הגעתי למשרד של המנהלת , ניכנסתי "את איריס?" היא שאלה
"כן" אמרתי
והתיישבתי על הכיסא , "הבאת את המסמכים?" היא שאלה
"כן" אמרתי והבאתי לה אותם.
"בתור מה את רוצה לעבוד כאן?" היא שאלה
"במה שאפשר" אמרתי בצניעות
"תשמעי אני לא יודעת .." היא אמרה
"אני טובה במתמטיקה , מנשה המפקח אמר שאני יעבוד כאן ויעזור לילדים , בבקשה אני חייבת את הכסף" אמרתי
"את תעזרי לילדים , וגם תנקי את בית ספר אחרי שעות בית ספר , מתאים לך?" היא שאלה
"כן , תודה רבה" אמרתי בהתלהבות כמו ילדה קטנה שמביאים לה סוכרייה על מקל.
"אוקיי עוד 5 דק' מתחיל שיעור של תלמידי כיתה י' בשיעור מתמטיקה , את תכנסי לשם" היא אמרה
"אווקי , איפה הכיתה?" שאלתי
"למעלה בצד ימין יש שלט" היא אמרה
"תודה" אמרתי ויצאתי מישם
עליתי לעבר המדרגות לכיתה י' , ראיתי את השלט הוא היה תלוי מעל הדלת ניכנסתי וניגשתי אל המורה שישב שם , התלמידים עדיין לא היו שם.
"מי את?" הוא שאל
"אני יעזור לך בשיעורים לבנתיים" אמרתי
"את חדשה?" הוא שאל
"כן היום באתי" אמרתי
"אני כבר חוזר" הוא אמר ויצא מהכיתה , כניראה שהוא הולך לדבר אם המנהלת , זה היה ברור כבר.
ואז שמעתי את הצלצול לבנתיים התיישבתי בחוצפתי בכיסא של המורה ואז כל התלמידים ניכנסו
"מזה תראו מורה חדשה , איין יותר יאיר" אחד הילדים צעק
"וואלה כן תראה איזה שאפה היא" איזה תלמיד צעק
"ילדים כולם לשבת" ראיתי את המורה ניכנס וצועק
"אאה אז אתה פה , איזה מבאס" אחד מהילדים צעק
"כולם לשבת , אמרתי" המורה אמר
"יאיר מיזאת?" אחד מהם שאל
"היא תלמד איתי , היא תעזור לכם בשיעורים" הוא אמר
"וואלה יפה" החזיר לו הילד
לבנתיים התיישבתי באחד השולחנות שהיו ריקים , המורה דיבר איתם כמה דק' ואז ניפתחה הדלת בפרעות וניכנס ילד בגאווה רבה ,
"עומר תתיישב מהר" צעק עליו יאיר...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
