עכבר

יום אחד אמי העירה אותי בבוקר, אכלתי משהו, התלבשתי, והלכתי. ובדרך כרגיל, איה מחכה לי, והלכנו ביחד.

כשהגענו לבית הספר הלכנו כרגיל לשיעור ביחד וכרגיל, היא היתה קוראת את הכתוב על הדלת"ברוחים הבאים כיתה ז' " וכרגיל, ישבנו אחת ליד השניה התחיל השיעור וכרגיל, היא דיברה איתי כל הזמן על החבר החדש שלה ועל החבר הישן שלה.

פתעום נשמע הצילצוליצענו החוצה והלכנו למקום הסודי שלנו מתחת לעץ הזית הענק.

לאחר כמה דקות של דיבורים היא שעלה

איה:"רוצה שניפגש היום בגן השעשועים"

ניצן:"אבל אני..."

איה:"מה את?"

ניצן:"אני יכולה ,כן היום בארבע"

איה:"טוב, מה קרה את רועדת בכל הגוף!"

ניצן:"כלום אני בסדר"

פתאום נשמע הצילצול, יצענו מהמחבוא והלחנו לכיתה, כולי רועדת ומפוחדת.

נגמר השיעור לאחר שלושתרבעי שעה ואני הרגשתי כאילו עברו שנים...

הלכתי הביתה, מפוחדת ורועדת.

חשבתי לעצמי אולי אני התעבד?, אולי אני אחתוח לעצמי את האצבע?עד ארבע 

בארבע הלכתי לכיוון גן השעשועים הכי לעט שיכולתי, באמצע הדרך ראיתי את איה רצה לעברי וקוראת

איה:"נו בואי! כבר ארבע!"

הגענו לגן השעשועים שבהפתעה חיכה לנו אור הילד הכי גועלי בכיתה!

אור:"היי בנות מה קורה?"

איה:"מעולה עכשיו אתה יכול להניח לנו?"

אור:"וואו וואו להירגע!"

לניצן עלה רעיון

ניצן:"איה בואי פשוט נלך מפה!"

איה:"כן בואי לחדר החיות יכול להיות שם מצוין!"