אם אני אראה אותו עכשיו, מה יקרה?
עברו כבר כמה חודשים מאז שהתראינו, ואני אחד האנשים הכי מעופפים שאי פעם דרכו על פני כדור הארץ. יש סיכוי טוב שפספסתי אותו כמה פעמים.

יש את הסיטואציה הפסימית, שבה נאמר זה לזה שלום בקרירות, אחד מאיתנו ימהר מאוד ולמעשה לא יקרה שום דבר. ברור כשמש שמצב כזה יגרום לי לחשוב עליו שוב, ויגרום לו לחשוב עליי בדיוק באותה תדירות שבה אני משערת שהוא חושב עליי עכשיו, בערך 0.0001 פעמים ביום.

קיימת גם סיטואציה אופטימית, קלושה להחריד, שבה נדבר. על משהו, כל דבר. שייראה לכאורה שאנחנו מסתדרים בחיים, אבל בעצם זו לא רק אני, וגם הוא מתגעגע. אין מילים לתאר עד כמה אני רוצה לקבל ממנו טלפון מפתיע, כמו אז, בשיחה הכי בנאלית שקיימת. ואז הצעה.

להתרסק אל קרקע המציאות בכל יום מחדש זה לא רעיון מי-יודע-מה.