לא, סליחה, לשד אחד.

הוא עשה אותו כל כך חושני

שהתפתלתי בכיסאי

ולחיי האדימו.

תיאורים של שדה העגול של נערה,

צחור וטהור, עגול ורך,

ואני רואה בעיניי אותך מפשיט אותי, ונוגע

וממשש, ותובע אותי לעצמך.

אתה מלקק לי את הפטמה,

מגעם העדין של השיניים שלך מעביר זרמי חשמל

בקצות האצבעות של הרגליים,

ובקצה השפתיים

שבין הרגליים.

הן קוראות לך בלי קול

ואתה בשלך, עם השד המטומטם,

מקשקש על כמה שאני אישה,

ומנסה לשחק לי בקצה השד, כאילו ואתה מנסה לקטוף אותו.

עגול ו-ורוד כדובדבן,

שנשאר תלוי, מוכן,

ומצצת אותו בדיוק בזמן

שאצבעותיך קטפו ונכנסו אליי

איזה מזל שהוא עדיין עומד,

השד הזה שאתה כל כך אוהב.

מעוך או זקוף, על הגב או כמו כלבה,

אין כמו יד מושטת, אוחזת,

מוודאת שהוא עוד מחובר,

גם אם אנחנו כבר לא מכירים עוד בכלל.

זו הוריאציה שלי.

אם הייתי גבר, עד עכשיו היה עומד לי מהשיר המחרמן הזה. ובקושי תוצאה אחת בגוגל, איזה בזבוז.