אני: "לפעמים אני מרגישה כאילו אני היחידה שזוכרת שהיו פה שיפוצים - ותראו איזה מכוער זה עכשיו! דומה להחריד למה שהיה קודם, לא ברור למה הם היו צריכים לעשות את אותו ריצוף נוראי מחדש".

חברים: "מה, שיפצו פה? אנחנו לא ממש זוכרים".

אני: "כן, זה מזכיר לי את הדוגמה שהייתה ב-'1984', כשהודיעו בכריזה כי 'מחירי השוקולד ירדו השבוע!' כשבעצם אף אחד לא זוכר, אבל בשבוע שעבר הם היו נמוכים יותר ולמעשה השוקולד התייקר".

חברה: "לא הבנתי".

אני: "נו, כאילו האח הגדול מנסה לשכנע אותך שאת קונה בזול אבל בעצם את קונה במחיר שהוא יקר מתמיד, כמו שעשו פה עם השיפוצים, כשגרמו לך לחשוב שהרצפה כאן תיראה יפה יותר".

חברה: "על מה את מדברת?".

אני: "ג'ורג' אורוול, '1984', האח הגדול צופה תמיד... לא קראתם את זה?".

חברים: "האמת שלא"..."לא ממש". 

רמת התסכול שלי עולה כשאני מרגישה שההתייחסות שלי אל העולם לא מובנת. קראתי היום מאמר מהסופ"ש של אסתי אדיבי-שושן על ההצעה לבטל את בחינת הבגרות בספרות, ואני מודה שדעתי בעניין חלוקה לחלוטין. מצד אחד, כל המקצועות שלמדתי ולא עשיתי בהם בגרות קיבלו אצלי ציון ממוצע ומטה. הגדלתי לעשות בפיזיקה, מקצוע בו היו מורים נוראיים במיוחד בביה"ס, כשקיבלתי 56 בציון הפנימי הסופי צעקתי "יש! סיימתי עם החרא הזה!". מיותר לציין שאני אוהבת פיזיקה, היא מרתקת אותי ואני מאמינה שיום יבוא ואלמד אותה קצת יותר ברצינות מאשר לקרוא ספר פה ספר שם. גיאוגרפיה, למשל, הוא מקצוע שלמדתי במשך שלושה שיעורים בלבד במשך כל חיי (נשבעת, נפלתי איכשהו בין הכיסאות כששינו מערכות בבית הספר), והיום אני שוקלת לעשות עוד תואר דו-חוגי שכולל בתוכו גם גיאוגרפיה.

ובכלל, נדמה שכל מה שלא למדתי, מעניין אותי, בין אם זו אני והתשוקה הבלתי-נגמרת שלי לידע, ובין אם דווקא מה שלא יצא לי להתעסק בו הוא זה שקוסם לי יותר מכל. בכל מקרה, ברור לי לחלוטין שבחינות הבגרות הן לא הגורם המחנך היחיד, אלא בראש ובראשונה ההורים. 

אז מה בעצם יקרה כאשר נתחיל להוריד בגרות אחר בגרות? האם תוכנית הלימודים תאפשר למורים יותר חופש? האם אולי נוכל להתחנך ולא רק ללמוד? ואם באמת יוכלו המורים ללמד מה שירצו, האם נצליח להגיע אל העולם עם סל מלא בידע אוניברסלי שימושי לעתיד, או שמא ניפול לגחמות של מורים ונשנא את המקצוע?

אני חושבת שיש צורך באיזון, כמו בכל דבר בחיים. אכן, אין טעם בכל הבגרויות האלה, ובייחוד לא בלמידה לאורך כל התיכון לנושאים שלא בהכרח יועיל לקבל בהם ציון. לדעתי, דווקא במקצועות הראשיים (תבחרו אילו חמישה מקצועות שתרצו) צריך להיבחן, ובכל שאר המקצועות להרגיש את עול הבגרויות נושר מעל כתפי התלמיד. כך, אם ישכילו להבין שבגיל התיכון צריך ללמד אותנו נושאי ליבה ולרתק אותנו בכל שאר הנושאים, אולי אנשים יפתחו פחות "אנטי" כלפי המקצועות הנלמדים לשם קבלת ציון. אולי בלי כל הלחץ הזה, נצליח לגרום לנוער להתעניין בעוד תחומים, וכך החופש הלימודי יוכל לפתוח להם את הראש לתחומים שהם לא היה מוכשרים בהם - אך הם מעניינים ומפתחים אותם כבני-אדם.