פרק 1
מקווה שיצא טוב (:
זה היה בוקר גשום וחורפי, בדיוק אחד מהבקרים שאופל שנאה יותר מכל בוקר בשנה.
הגשם לא הפסיק לטפטף, הרוח שנשבה בחוזקה, פרצה את התריסים של החלון בחדרה.
השמש, שחצייה היה מכוסה בעננים אפורים, האירה את כל החדר.
"לעזאזל.." היא מלמלה לעצמה, בזמן שנלחמה אם עפעפיה שבאותו רגע הרגישו לה כמו שתי משקולות על העיניים שמונעות מהם להיפקח.
בין כל העננים האפורים, קרני השמש שהאירו על חלונה של אופל סנוורו אותה, והקשו עליה עוד יותר לפקוח את העיניים.
בעיניים עצומות היא הלכה לחדר האמבטיה, בעוד שהיא מתנגשת בכל דבר שנמצא לפניה.
היא שטפה את פניה החלקות, ולאט לאט נפקחו להם עיניה הירוקות והגדולות, והריסים הארוכות שלה נראו כמו מניפות.
בצעדים עדינים וקלילים היא ירדה במדרגות לכיוון המטבח, שם היא לגמה מהקפה שהיה מונח על השיש.
"בוקר טוב מותק." נשמע קולה המותש של אימא, שמתרוצצת בחיפוש אחר המפתח.
"הוא שם אמא." אופל אמרה והצביעה לכיוון מדף הספרים, שם היה מונח המפתח.
"תודה מתוקה,אני ממהרת לעבודה תתארגני מהר ותצאי שלא תאחרי." היא אמרה ונשקה לה על המצח.
"בי אמא, ותודה על הקפה." אופל חייכה והניחה את הכוס הריקה בתוך הכיור.
"כן,זה אכן עוד יום חסר משמעות,למה קמתי בכלל? חבל שלא המשכתי לישון.." חשבה לעצמה אופל בזמן שעלתה לחדרה ולבשה חולצת בית ספר בלויה, וג'ינס מרושל שלא החמיא כלל לגופה המעוצב והמחוטב.
את שערה הארוך והחלק, שהיה שחור כפחם, היא לא טרחה לסרק.
וכך היא יצאה מהבית,בלבוש מוזנח ושיער מקורזל.
בידיה העדינות והשבריריות היא אחזה במטרייה, שבכל רגע עמדה לעוף מידיה ולרחף ברוח החזקה שנשבה.
לבית ספר היא לא אהבה ללכת, לא בגלל שהיא לא אהבה ללמוד, כמובן שגם זאת סיבה,
אך הסיבה האמיתית היא שאופל לא הייתה מקובלת.
בנוסף לכך שאופל לא הייתה פופולארית, היא התאהבה, במי שידעה שלעולם לא יהיה לה סיכוי איתו- תומר דהן.
הוא היה יפה תואר, וגופו היה שזוף וחסון, כל הבנות היו רודפות אחריו, הוא היה מבוקש.
אופל תמיד ידעה שלא יהיה לה סיכוי איתו,לעולם.
ובנוסף לכל זה היא סבלה ממאיה, שהייתה יפה גם היא, ממש כמו ברבי, היה לה שיער בלונדיני ארוך ומדורג, ועיניים זהובות כמו דבש.
היא תמיד הייתה רודפת אחרי תומר. רוב הבנות היו שפוטות שלה, כמו כלבלב שמחפש את הבעלים שלו ככה הבנות חיפשו ורדפו אחרי מאיה, במיוחד שני שהייתה צמודה עליה.
זה לא שאופל לא הייתה יפה, היא כן, אך לא היה לה את האומץ להראות את היופי שלה, והיא העדיפה להסתתר מאחורי הבגדים המסורבלים שלה.
היא נכנסה לבית הספר, ועלתה לכיתה, שם היא ראתה את נוי, שהייתה החברה היחידה שלה.
הן הכירו עוד מבית הספר היסודי,הן באמת היו חברות אמיתיות,בטוב וברע, בעליות ובירידות,בכל המכשולים, הן סיפרו הכל זו לזו,ממש כמו אחיות.
נוי הייתה יפה והיא כן הייתה יחסית מקובלת, היה לה ביטחון עצמי גבוה, וזה היה לטובתה.
"מה הפרצוף המבואס הזה?" נוי שאלה בחיוך.
"יום מבאס.." אופל ענתה בחוסר חשק מוחלט.
"די, מה יכול להיות כל כך גרוע?" נוי עדיין הייתה מחויכת מהרגיל.
"מתחשק לי לחזור לפוך ולישון.." אופל ענתה בקרירות.
אך פנייה של נוי הביטו לכיוון אחר באותו רגע.
"נוי,את בכלל לא מקשיבה.."
"תראי, תראי.." נוי אמרה והצביע על דלת הכיתה, שם עמד תומר.
כל הבנות הפנו את מבטיהם אל תומר, גם נוי, ואופל שניסתה שלא להראות את מבוכתה הציצה לכיוונו והסמיקה.
חיוך רחב התפרס על פניו, הוא קרן מרוב אושר,כמו תמיד,הרי מה כבר יכול להיות כל כך גרוע בחיים של תומר דהן? כלום.
אפיק, חברו הטוב ביותר של תומר, התקדם לכיוון של תומר ונתן לו טפיחה על הגב.
"הנה אפיק, איזה מושלם." נוי אמרה ומצאה את עצמה בוהה בו במשך דקות ארוכות, עד שהוא הבחין בה והתקרב.
"מה קורה?" הוא שאל בחיוך שחצני.
נוי שהייתה נבוכה ענתה בחשש, "ה..הכול טוב."
הצלצול לפתע נשמע וקטע את השיחה הקצרה שלהם.
"נדבר, כן?" הוא אמר אחרי שנפסק הצלצול, ובלי לחכות לתשובה הוא הלך, והתיישב במקום שלו.
"שמעת מה הוא אמר?!" נוי הייתה נרגשת מהרגיל.
אופל רק חייכה לכיוונה, כי המורה כבר נכנסה, והשקט ששרר את הכיתה לא אפשר לה לדבר.
לאחר השיעור,בהספקה, אופל ונוי ישבו בחצר בית הספר.
"הוא כזה חמוד.." נוי אמרה בפה מלא, ונגסה עוד ביס מהכריך שלה ,למרות שלא סיימה את הקודם.
אופל הייתה שקועה במחשבותיה, הוא היה לא רחוק מהם,יושב על אחד הספסלים אם אפיק,
היא לא הפסיקה להביט בעיניו, היו לו עיניים כחולות כמו האוקיינוס, תמיד שהסתכלה עליהם,היא הרגישה שהיא טובעת בתוכם. שערו הבהיר והפרוע גלש על פניו. הגופייה שלבש הבליטה את גופו השרירי והשזוף.
לפתע הוא הסיט את מבטו ונעצר באופל, מבטיהם הצטלבו, אך מהר מאוד מבטו של תומר היה שקוע במשהו אחר.
"תומר.." אופל מלמלה לא בכוונה.
"מה אמרת?" נוי חשבה שלא שמעה טוב, וביקשה שתחזור על זה שנית.
"תראי אותו, הוא ממש נסיך יפה תואר ,כמו שרק באגדות יש." אופל דברה בלחש.
"אבל מתוקה, יש עוד מלא נסיכים בממלכה." נוי שהייתה אופטימית יותר מתמיד אמרה.
"רק חבל שאני מכשפה.." אופל מלמלה, היה אפשר לראות את עיניה, שברגע אחד האדימו,היה אפשר לראות אפילו את הדמעה הבודדה שזולגת על פנייה.
"תפסיקי להגיד את זה!" נוי ציוותה עליה. "את לא מכוערת, ובטח שלא מכשפה." היא המשיכה להגיד.
"אז מה אני?" אופל שאלה בייאוש.
"את פשוט לא מטופחת.."
"מה הכוונה בלא מטופחת?" אופל היססה לרגע וקימטה את מצחה.
"נו,את יודעת.. תשקיעי בעצמך קצת, את יודעת.."
"איך?" אופל הייתה מבולבלת לגמרי,אך הייתה מוכנה לקבל כל הצעה לשיפור המראה שלה.
"סמכי עלי."נוי קמה מהספסל התיישרה והתקדמה לכיוונו של אפיק,שגם הוא כנראה היה בדרך אליה.
"נוי."הוא לחש כשהם היו כבר ממש קרובים זה לזה.
"כן?" היא שאלה, עושה את צעדיה הקטנים ומתקרבת עוד יותר אליו.
עכשיו, כשהם קרובים יותר מתמיד, מבטיהם נפגשו, אף אחד לא הסיר את מבטו מהשני.
הם הסתכלו אחד על השנייה, היא לא רצתה שזה יפסק,מצידה, להמשיך להביט בו לתמיד.
הוא היה שזוף,שערו היה כהה ומסודר בתסרוקת קוצים,ועיניו היו ירוקות, רוב האנשים היו אומרים שהוא ערס,עבריין,משחק בבנות,דופק וזורק,אך את נוי זה לא עניין.
הרי, השמועות בבית הספר לא מפסיקות לרוץ,כל יום באה לה שמועה חדשה, רוב השמועות הם בכלל שקר, אז מי אמר שזאת לא?
"את רוצה לבוא מחר למסיבה?" הוא קטע את השקט.
"מסיבה?" היא היססה לרגע.
"כן, היא תהיה בבית שלי,רחוב הבונים 14."
"אוקי."
"אז את תבואי?" הוא שאל בהתלהבות, אך מייד ניסה להיות אדיש, "אם את רוצה,תביאי ת'חברה שלך."
"אוקי,כן נבוא." היא חייכה אליו, שוב המבטים שלהם נתקעו אחד בשנייה.
הוא קירב את פניו אל פניה,היא עמדה כמו פסל וכיווצה את שפתיה,היא חשבה שהוא הולך לנשק את שפתיה, אך הוא רק נתן לה נשיקה בלחי והלך, הוא חייך לעצמו, הוא היה מרוצה.
היא הייתה נבוכה, היא חשבה שחלומה מתגשם, שהשפתיים שלהם יפגשו ושהם יתנשקו, יתנשקו נשיקה חסרת מעצורים, כמו שבחלומותיה,אך כנראה שרק בחלומות זה יכול להתגשם.
היא חזרה אל אופל שבינתיים חיכתה בקוצר רוח.
"מחר מסיבה,ואת באה." נוי אמרה, בלי לתת לה סיכוי לענות.
כך עבר היום, אופל הייתה בדרכה הביתה, כשהגיעה, ראתה את אמא ואבא שלה יושבים בסלון, ארגזים מילאו את הבית שהיה ריק מחפצים.
"מה קורה פה אמא?" היא שאלה, חוששת מהתשובה שתקבל.
"תשבי מתוקה, אני ואבא רוצים להגיד לך ש.." היא לקחה הפסקה קצרה, ומייד המשיכה.
"אנחנו מודעים למצב החברתי שלך בבית ספר,שלא תחשבי שלא."
"לאן את חותרת אמא? אבא?" היא שאלה,היא נראתה חסרת אונים.
"החלטנו לעבור דירה." אביה אמר.
זה נפל על עליה בבום אחד, פתאום היא הבינה כמה שהיא מרוצה מהחיים שלה,שהיא לא רוצה לעזוב, לא את נוי, לא את תומר.
היא הרגישה אומללה, היא לא יכלה לזוז, כאילו הדביקו את רגליה אל הרצפה.
"חוץ מזה שאבא מצא עבודה, הוא יקבל משכורת גבוהה פי 5 מהקודמת, קנינו בית ענק אם בריכה." אמא שלה אמרה בחצי חיוך.
"לאיפה עוברים ומתי?"אופל שאלה, ללא רצון לדעת את התשובה,היא רוצה להתעורר ולגלות שזה הכל חלום,אך זה לא היה חלום, זאת המציאות.
"לבאר שבע,ובעוד יומיים עוברים." אמא שלה ענתה.
"לבאר שבע, אמא? למה כל כך רחוק?"
"מתוקה, אני יודע שזה ממש רחוק מנהרייה, אבל זה בשביל שתתחילי חיים חדשים,תתיידדי אם ילדים חדשים." אביה אמר, ניסה להרגיעה.
אופל עמדה ממול הוריה, ניסתה להבין איך בשנייה אחת כל חייה עומדים להשתנות.
התחוללה בה שערת רגשות שרצתה לפרוץ החוצה.
היא עלתה במהירות במדרגות לכיוון חדרה,החדר היה כמעט ריק, "הוא נראה גדול יותר מתמיד כשהוא ריק." אופל חשבה לעצמה.
היא נשכבה על המיטה, הדמעות זלגו, וזלגו, ללא הפסקה.
המחשבות הציפו אותה,היא הרגישה חנוקה ובודדה.
הדמעות המשיכו לרדת, וכך גם הגשם, שמטיפות קטנות התגבר יותר ויותר, בחוץ הייתה סערה, אך גם בפנים, בתוך ליבה של אופל התרחשה סערה, סערה שהחריבה הכל, סערה שגרמה לנזק בלתי הפיך, "למה צריך לעבור?" היא חשבה לעצמה.
"אבל אולי זה לטובה?" אופל חזרה בה לשנייה, הדמעות כבר התייבשו, הלב שפעם בחוזקה נרגע.
הרי בכל מקרה לא היה לאופל חברים בבית הספר שבנתניה,חוץ מנוי, שבגלל זה העזיבה כל כך קשה, אבל אולי כן כדי לה להתחיל חיים חדשים,לשכוח מהעבר,לברוח להתחלה חדשה.
וכך, אם כל המחשבות, התחושות, והרגשות שהציפו את אופל, היא נרדמה, שערה השחור כיסה את פניה, העיניים שהיו אדומות ונפוחות חזרו למצבם הקודם.
"זה רק לטובתה." אימא של אופל לחשה לאביה, תוך כדי שהיא סוגרת את דלת חדרה של אופל.
"אני יודעה מתוקה, אבל תביני שזה בכל זאת קשה לה." הוא אמר, מחבק את אשתו חיבוק חם ותומך.
"ובגלל זה קשה לי, קשה לי לראות שקשה לה,שהיא סובלת." היא אמרה, נשארת לצידו ומחזירה לו את אותו חיבוק חם ותומך, הם חיכו אחד לשני, וסמכו שיש להם זה את זה.
זהו ביינתים , אני יודעת שזה בערך מה שרשום בתקציר,אבל זאת רק ההתחלה (:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
