My Fucking Life

מה זאת אהבה?

כמה אנשים שאלו את השאה הזאת? ואף אחד לא ענה.

לא, גם לי אין מושג.

החופש הזה הולך ומשתפר, אני מקבלת כל מה שרציתי.

הרזתי, היכרתי מישהו שהוא כמעט כל מה שחיפשתי.

הוא נראה מצויין, יש לנו קווי מחשבה דומים והוא איכפתי ומתחשב.

אז למה, במקום לשבת, לשתוק, ולהיות מאושרת בשקט,

אני צועקת!?

למה לאזעזאל כשאני מקבלת משהו שאני רוצה הרבה זמן אני חייבת להרוס לעצמי?!

הוא אמור להיות "החבר המושלם".

יש בו כמעט הכל, פרט לכמה חסרונות שממש לא אמורים להפריע.

לא אנוכיות, לא אדישות, ולא אובססיביות

אז למה, למה לאזעזאל המוח שלי מעצים את החסרונות הקטנים, השיטחיים,

והופך אותי לפרפקציוניסטית מטומטמת שלא יודעת מה היא באמת רוצה.

אני יושבת בבית, ולא מתגעגעת. לא נהנית להיסתכל בתמונות שלנו או להיזכר בו.

אבל כשאני איתו, אני נהנית.

וזה גורם לי לחשוב...אני נהנית כי אני איתו?עם האדם הזה? או אני אהנית כי אני מרגישה נאהבת, מרגישה לא לבד.

ואחרי שכ"כ נמאס לי להיות לבד, כשאני אסירה בכבלי הקשר שאותו אני כ"כ רציתי,

אני רוצה להישתחרר, לברוח.רק לא לפגוע.אבל זה יפגע.

לא בי.אני רק אהיה חופשיה ואשמח על ההקלה מן הדבר שאותו כ"כ רציתי,

אבל בו זה יפגע.מאוד.

אני אף פעם לא אהבתי, לא באמת.אני לא יודעת איך זה מרגיש.

אבל בתאוריה, זה לא האדם שהראש מלא מחשבות רק עליו?

זה לא הגעגוע הבלתי פוסק לאותו אדם?

ההצצות הבלתי נמנעות כל רבע שעה בטלפון עם הוא התקשר או שלח הודעה?

הציפייה בכיליון עיינים לראות אותו כבר, ושהפגישה תימשך לנצח.?

עם כן, אז משהו דפוק בי, ואני פשוט לא מצליחה להרגיש את זה.

כמה שזה מתקרב יותר למה שתמיד רציתי, ככה אני נרתעת יותר חזרה, למקום המוכר יותר, לבד.

אני רוצה לברוח.

או שלא?

לתת הזדמנות, או להישתחרר ולהיות חופשייה שוב?

ההיגיון נוטה להזדמנות,

אבל הלב נוטה לרוץ הרחק משם, להיתפרע במועדונים עם מישהו חד פעמי שכל שבוע,

הכל, רק לא מחוייבות.

או אולי לא מחוייבות לאדם המסויים הזה?

אבל ככה זה היה עם כולם אצלי, ועכשיו אני באמת לא יודעת מה לעשות ומה להרגיש.

עם זה תמיד ככה, אולי זה מה שאמור להיות?

בבלבול וחוסר הוודאות שלי,

כתבתי לי שיר. שיר עלי.

~ילדה שלא למדה לאהוב~

כשהוא ראה אותה לראשונה

הוא ראה אור, ראה שמחה

כשהיא הביטה בו חזרה

היא ראתה בילוי, אולי חברה

כשהוא נשק לה לראשונה

הוא הרגיש שהחלק החסר הושלם

כשהיא החזירה לו נשיקה

היא רצתה להיות בכל מקום אחר בעולם

ילדה שלא למדה לאהוב

לעולם לא תבטח, רק תברח

הולכת לבד בודדה ברחוב

בשבילה הם לא שם, היא את כולם תשכח

כשהם ישבו מחובקים ביחד

הוא ליטף אותה רכות באהבה

כשהיא החזירה לו ליטוף מלא בפחד

בלבה הרגישה רק אכזבה

כשהיא הלכה ממנו, והשאירה אותו עם הכאב

הוא בכה ימים ולילות על לב שבור

כשהיא יצאה מן הכלוב, שהיה בראשה

היא הרגישה את החופש שמאחוריו היה קבור

ילדה שלא למדה לאהוב

לעולם לא תבטח, רק תברח

הולכת לבד בודדה ברחוב

בשבילה הם לא שם, היא את כולם תשכח.