צללים .

ואו לא עידכנתי כבר חודשים O:

הפרק השני פה, אני אתחיל להתמיד. כי הפעם באמת נטשתי

תהנו ותהיו בקבועים D;

ניק פתח את העיינים, ומצא את עצמו בחדר לבן גדול, ביחד עם לונה אחותו. הוא השליך מבט חד ומהיר על לונה."מה זה? לונה כבולה בשרשראות!" חשב לעצמו בבהלה. הוא ניסה לקום לחלץ אותה אך גילה פתאום שגם הוא כבול. "מישהו?!" החל לצעוק ניק, "תעזרו לי!" הוא החל כמעט לבכות. לרגע הרהר בשביל מה הם יצאו מהבית של סבא.אך המחשבה הזאת חלפה במהירות בראשו. הוא החל להשתולל וניסה לקרוע את השרשראות אך ללא הצלחה. ידיו היו פצועות ושרוטות מהשרשראות שהניח שהן דיי ישנות. התחיל לרדת לו דם. הוא ויתר והחל לצעוק שוב. כעבור דקה מהירה הגיע מישהו אל דלת הכניסה של החדר. ניק התקפל בשניה מרוב פחד והשתררה דממה.הוא היה איש גבוה. ונראה חזק. ניק היה מאוים ממנו, הוא הסתכל על ניק במבט מפחיד. ניק ידע שהוא אדם רע. אף אדם טוב לא היה קולע מישהו בחדר בלי כלום. האיש הסתכל על ניק, והעיף לו שני מגשים עם פרוסת לחם יבשה.קח, תאכל! הוא הורה לו. "מה עשיתם לי ולאחותי?" הוא שאל מודאג. "תאכל" הוא פקד. ניק נבהל ובמהירות השתתק.האיש יצא בצעדים איטיים החוצה וגם כאשר סגר את החדר הסתכל על ניק שלא יתכנן משהו. באותו זמן לונה קמה."מה קרה?" היא שאלה בבהלה את ניק. "אני לא יודע, מאז שהצללים תקפו אותנו מסביבנו זה כל מה שאני זוכר" לונה ראתה את ניק מהורהר ושאלה כשדמעה נוזלת על פניה: "אנחנו נמות כאן?" ניק לא היה אופטימי במיוחד, אבל לא רצה להפחיד את אחותו אז ענה לה בשלילה. "קחי, תאכלי" הגיש לה פרוסה יבשה של לחם. "איכסה!" היא צעקה והחלה לבכות. "אני לא רוצה לאכול את הלחם המגעיל הזה, אני רוצה לצאת מכאן!" צעקה. ניק נבהל,וסתם את פיה במהירות עם כף ידו. "אל תבכי, אמרתי שהכל יהיה בסדר נכון? אז די." הוא אמר בחשש. "איך הכל יהיה בסדר, אנחנו תקועים בחדר עם שרשראות על הידיים מה יהיה בסדר?"היא בכתה אך הפעם בשקט."תאמיני לי,כשנדע יותר נוכל לצאת מכאן, ונדע מה הם רוצים מאיתנו." ניק אמר. לונה הסתכלה למטה במבוכה. שניהם החלו לאכול וכשסיימו לונה שאלה את ניק " מי היה פה?" "איש אחד, רע. זרק אוכל והלך." ניק אמר.אף אחד מהם לא ציפה לקולות שיבקעו מהכניסה לחדר. שניהם נבהלו מהקולות ופתאום שמעו מלא צעדים.המון אנשים נכנסו לשם, אותם אנשים כמו ההוא שנתן להם אוכל. אחד עמד שם עם סכין. הוא התקרב לניק. ניק השתולל, והתקרב אליו עוד אחד. עכשיו שנים עמדו מולו. אחד תפס אותו ביידים, ווהוא עם הסכין הלך לצידווחתך בחוזקה את השרשראות. הם לקחו אותו אל מחוץ לחדר. "ניק! ניק! אל תלך!" הם סתמו לניק את הפה, ולונה צעקה לו, אך הוא לא יכל לענות. הוא ניסה להתנגד אך לא יכל. הם הוציאו אותו אל מחוץ לחדר ולונה שם.היא נשארה לבד בחדר בודדה וללא אוכל וחברה. "תשארי פה!" איש אחד פקד על לונה. היא ניסתה לומר משהו,אבל חשבה לעצמה שזה חסר טעם. הם גררו את ניק והוא בעודו מתנגד, אך ללא הצלחה. הם הגיעו לחדר אחד. הוא נראה בעיני ניק כמו חדר חקירות. היה בו 2 כיסאות ושולחן. והרבה מסמכים ותצלומים  של אנשים שונים. הם הושיבו את ניק על הכיסא וקשרו אותו במהירות. רק אחד נותר שם וכל השאר יצאו. "עכשיו בוא נעשה עסק"אמר האיש שישב מולו בצד השני של השולחן. "אני אגלה לך למה אתה פה. ואתה תביא לי משהו חשוב שלקחת. "לקחתי? מאיפה לקחתי?" ניק נבהל. "רוצה או לא ? השאלה פשוטה מאוד." הוא אמר במן רוגע כזה. "ניק הרהר ואמר "אולי, אבל קודם תגיד לי אתה למה אני פה." "אוקיי" האיש אמר, " אז ככה, אתה פה בדיוקבגלל הדבר הזה שלקחת. לקחת בלי רשותך. האבן." "האבן הזאת שלי ולא אתן לכם אותה בחיים!" "לא תיתן- תשאר פה." הוא צחק. ניק הביט  ואמר, "בשביל מה אתם צריכים את האבן הזאת?" "תאמין לי אנחנו צריכים אותה הרבה יותר ממך.." הוא אמר. "רואה,?" הוא פרס לפניו את כל התמונות שהיו על השולחן לפניו. הנה האנשים שנמצאים פה. "בגלל שהם לקחו את האבן, הם חיים יום יום פה. וחלקם כבר לא חיים" הוא אמר."תאמין לי, אתה לא רוצה להיות כמוהם." הוא הוסיף. "אני לא אתן לכם את האבן הזאת מכל מחיר, היא חשובה!""אה, כן?" הוא שאל. "ומה אם יהיה מדובר בחייה של לונה אחותך האהובה?" הוא שאל בחיוך זדוני. "לא!, אתם לא תעשו את זה. לא לונה!" הוא צעק. "זה או לונה, או האבן." הוא חייך חיוך רשע. ניק נלחץ ולא ידע מה לעשות.

אני אהבתי מאוד את הפרק, תגיבו עליו. ותהיו בקבועים,

ממש בקרוב פרק מספר 3