כמו שקראתי לבלוג הזה, וזאת הייתה השאיפה הכללית שלי.
אני לא מאושרת במצבי הנוכחי, כבר המון שנים ואם אין אני לי, מי לי.
את המלחמה שלי בצבא התחלתי לפני שלושה חודשים על מנת לעבור תפקיד. תוך כדי למדתי על עצמי המון.
אני אדם שמשיג מה שהוא רוצה עם המון כוחות ותחבולות.מי ידע שאני חזקה?
אז, מיום ראשון, אני עוברת לבסיס סגור שנחשב מעולה, לתפקיד שנחשב מעולה, על אף שפסלתי מקצוע וניסו לשלוח אותי להיות מזכירה.
בבסיס הסגור השגתי מראש, שעה ספורט כל יום,אפטר קבוע באמצע שבוע וסוגרת כל חודש שבת אחת.
לא רציתי לסגור אבל אין ברירה לא משיגים הכל הכל..
אז לפני בערך חודש וחצי, כשהספורטאי על הזה חתך איתי כי אני לא רצינית, כי דברתי על חתיך כל הזמן, החלטתי שהגיע זמן לסיים עניינים עם חתיך אחרי שלא דברנו כחצי שנה.
דברתי עם חתיך, הציע שנפגש ויצאנו. מיותר לציין שכבר לא הערצתי אותו והוא לא היה כזה חתיך בעייני?
התנשקנו ומאז לא דברנו. אני את האישור שלי קבלתי. הבנאדם לא מתאים לי בעליל. היה פרק חשוב מחיי, אבל היה.
עכשיו אני פנויה טהורה לחלוטין מכל עבר כבר חודש עוד מעט ולא מצאתי בנאדם שיהיו לי אליו רגשות. פעם ראשונה בחיי, שאני לבד אמיתי. אבל לבד נקי, לבד שאין לי חלומות שאני מתעוררת עם דמעות על למה זה לא המציאות.
התחלתי לעשות כל יום שעה ספורט ולאכול פחות, הורדתי המון ק"ג והתחטבתי כבר ומתכוונת להמשיך כך. מאוד חשוב לי להיות חטובה.
חזרתי להיות בקשר עם חברות שהיו לי פעם והיו ממש איכותיות.
בקיצור, מקווה שהעתיד יהיה טוב כמו שהוא אמור להיות לפי כל ההכנות שעשיתי. וכמובן, שרישיון עדיין אין לי. להכשל בטסט עושה את זה שלא הכל מושלם וזה טוב, כי מושלם זה מפחיד.
אז פרק ב', HERE I COME!