כינוי:
אביב. בן: 34 MSN:
תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 8/2010
my life be like
אווווווווווווווווו אהההההההה, אווווווווו-אווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו
זה שיר עתיק תחת יעני, טירוף!
אין לי מושג מי מתעדכן פה בדרך קבע, אם יש מישהו כזה הוא כנראה כבר לא כ"כ מעודכן. אז סתם ככה להשלמת פרטים,
זה הפוסט הראשון (ובתקווה שלא האחרון) מהלפטופ שלי, עם המודם שלי, והאינטרנט שאני משלם עליו. הא! עצמאות.
עזבתי את הבית של אמא שלי ופתחתי בהליך הכרה כחייל בודד, וזה מתקדם סבבה. בינתיים קיבלתי כבר המלצה מקצינת הת"ש היחידתית (שזה אומר שעברתי בהצלחה שני שליש מהתהליך), ועכשיו אני מחכה לתשובה הסופית ממופ"ת, שזה קצת בעייה כי בניגוד לקצינת ת"ש שאפשר לפגוש ולמרוח ולהראות לה איזה ילד טוב אני, זה גוף שמתעסק נטו בביורוקרטיה ואין לו פנים. אבל קיבלתי את ההמלצה מהקצינה ואפילו מהעובדת הסוציאלית שלי לשעבר, אז הסיכויים טובים.
איך השגתי את זה, אתם שואלים? טוב, קודם כל כי מגיע לי. חייל בודד הוא חייל שאין לו תמיכה כלכלית מההורים ואני בהחלט כזה. לא ברמה של דמי-כיס, ברמה של קורת גג.
דבר שני, כמו כל דבר בצה"ל, בקומבינה.
הגעתי עם התיקים שלי למש"קית ת"ש ביום ראשון בבוקר קצת לפני המסדר. היא הייתה מודעת באופן כללי למצב בבית (בעיקר כי אמא שלי התקשרה אליה בערך פעם ביומיים ושאלה מתי אני עף מהבית כבר), אבל לא כ"כ הייתה מוכנה לסיטואציה שיצרתי לה
"מאמי, יש לך מזגן במשרד?"
"כן, למה?"
"טוב, אז אני ישן אצלך."
"מה?!"
"מה לא ברור? אין לי איפה לישון אז אני ישן אצלך"
"רגע, שנייה, אני חייבת לעדכן את המפקד קודם"
"מה, יש לו מזגן במשרד?"
קיצר, בסופו של דבר היא אמרה לי שיש לה ביקורת אכ"א השבוע אז יהיה קצת בעייתי לסדר לי הלנה בבית החייל, ושאני אצטרך לישון בבסיס. עכשיו, שתבינו - לישון בבסיס זה אומר לישון בחדר של 2 על 3 מטר עם 3 מיטות קומותיים, מזגן שבקושי עובד - וזהו. אחרי 18:00 אין כלב בבסיס, אין מועדון, אין טלוויזיה או מחשב חלילה, השירותים במרחק כמעט 10 דקות הליכה בבסיס חשוך וריק, ולך תיחנק עם זה יעני.
אז זרמתי.
ביום רביעי, היום של הביקורת, נפלט לי בטעות ליד אחד הנגדים הכי מחזיקים בבסיס שאני ישן בבסיס.
"מה? ממתי המש"קית ת"ש יודעת על זה?"
"מיום ראשון"
"וממתי המפקד שלך יודע על זה?"
"גם מיום ראשון"
"ואתה עוד ישן בבסיס?! מה?! לא ייתכן כדבר הזה! שערוריה!..." בלה בלה בלה, חזרתי לחדר שלי, אחרי רבע שעה טלפון ממנו: "בוא ללשכה"
"מה בוא?"
"בוא, בוא ללשכה! הקצינת ת"ש רוצה לראות אותך"
באתי, היא הציגה את עצמה ופתחה ב-"בשם מערך הת"ש אני רוצה להתנצל על העוול שנגרם לך, תאמין לי שבאת אולי 20 דקות מאוחר מדי ושאחרת עוד היום היה לך בית החייל, אני מתנצלת מאוד על כל הבלגאן, שבוע הבא תבוא אליי לראיון..." טהטהטהטה, אחלה, חזרתי לחדר. אחרי רבע שעה שוב טלפון מהנגד: "בוא לפה!"
"מה הפעם?"
"בוא דחוף! המפקד רוצה לראות אותך"
המב"ס שלי, סגן אלוף.
כבר ירדתי ממדים, אז נעלתי בחזרה את הנעליים, חולצה בפנים, כומתה בכותפת - סבבה, מדוגם. יצאתי מהחדר ומי מחכה לי בחוץ?
"כן, המפקד?"
"תגיד, מה הסיפור?"
סיפרתי לו בקטנה על המצב בבית וזה וזה
"ולמה אני לא יודע מזה?"
נשבע לכם באמאשלי שעבדתי על המשפט הזה
"שמע. אני עידכנתי את המש"קית ת"ש ואת המפקד הישיר שלי. זה היה אמור להספיק, לא?" *חיוך תמים כמו אלף מלאכים*
"מעכשיו - כל בעייה שיש לך אתה נכנס ישר אליי למשרד! מצידי אני באמצע פגישה עם גבי אשכנזי, אני מוציא אותו ואומר לו שיש לי משהו יותר דחוף! דפוק לי בדלת ואל תיתן לאף אחד להפריע לך!..." בלה בלה בלה
קיצר, התקמבנתי
ועובדים קשה
אז יש מחשב חדש, ויש טלפון חדש, ויש המון המון המון דברים חדשים
התחלתי להתעסק עם הפקות, אני עושה ימי חמישי מטאל בפאב בקריות, תבואו, יהיה מגניב
וזהו, אנאערף. לבינתיים.
יהיה טוב
א.ק
ברקע: Moth Eaten Deerhead/The Locust
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
