חום, קיץ, ואני אצל סבתא שלי. הוריי!

געגועים

אוף. דמאט. לעזאזל.

כשאני חושב על זה, אף פעם לא עברתי את זה, לא בצורה הזאת.

כלומר, כן, קרה לי שיצאתי שבועיים לתאילנד והתגעגעתי קצת לארץ ולחברים ומחשב והכול, אבל לא בדיוק שמתי לב לזה.

או בקורס, כשספרתי את הימים עד שהוא ייגמר.

אבל...

אף פעם לא יצא לי להתגעגע באמת. כשאני כ"כ פאקינג רוצה להיות איתה. ואני לא יכול.

כ"כ.

כל היישות שלי, כל הרצון שלי, כל המשחבה שלי מתסכמת בדבר אחד.

יעל.

ולעזאזל,

אני כ"כ מתגעגע. אף אחד *אהמ, אהמ, שני ונטע* לא טרח להגיד לי שזה כזה קשה.

בכל מקום שאני מסתכל אני רואה את הפרצוף שלה, וכל קול נשמע פתאום כמו הקול שלה, וכל דבר שאני עושה מזכיר לי אותה. אני כמעט יכול לגעת בה.

אבל אני לא.