להתמכר לזעם.

לתת לו לפרוץ.

לתת לו להשתחרר.

לשים צ'ילדרן בפול ווליום ולעשות פוגו-קירות.

להכניס לפוף מכות עד שהוא כמעט נקרע.

לשחק סולדאט, לירות בכל מי שאני רואה. ואז לרסס את הגופה שלו.

לשים סנטוריון ולעשות הד-באנגינג עצבני של 20 דקות ברצף.

לשחק GTA, לטבוח אנשים עם מסור חשמלי. עם אלת בייסבול. באגרופים.

לצרוח עם מטאליקה. לצרוח. לצרוח. לצרוח.

להתמכר לזעם.

לתת לו לפרוץ.

לתת לו להשתחרר.

בזמן האחרון הופעלו עליי המון לחצים, ואתמול התווסף לזה גם המון כעס. אני לא יודע איך האני החיצוני שלי יכול להיות כ"כ מנותק מהפנימי, לרוץ ולקפוץ ולחייך ולצחוק כשכל מה שאני רוצה לעשות זה לצרוח, להרוס, להשמיד, להרוג, לבכות.

בעיקר לצרוח. לצרוח. לצרוח. לצרוח. לצרוח. לצרוח. לצרוח. ואז להרוג מישהו, רצוי את נדב. ואז להמשיך לצרוח. ולצרוח. ולצרוח, עד שאני אאבד את הקול. ולהמשיך לצרוח. לצרוח על כל הכעס, כל הדיכאון, כל העצב. לצרוח.

א.ק.

ברקע: St. Anger\MetallicA. אותה השורה שאני כ"כ מתחבר אליה. I'M MADLY IN ANGER WITH YOU.