פחח. זה היה כמעט צפוי שאני אפתח את הפוסט הזה בעיצומו של ריתוק. מתישהו שבוע שעבר אחד הנגדים תפס אותנו עוברים את הכביש שלא במעבר חציה. בהתחשב בזה שהדבר האחרון שהוא עשה בבסיס זה להרים משטח על יד אחת ולזרוק אותו איזה 15 מטר באמת שאין לי מושג איך הצלחנו לפספס את הפאקינג הר אדם הזה, אבל מבחן התוצאה וזה. סעמק. אבל לא, בסוף כמובן הקומבינה ניצחה והכל טוב.

אז למה אני בריתוק? כי ביום חמישי הפקידה התקשרה אליי ואמרה לי שיש לי שיחת חתך ביום שני בבוקר. וזה, כמובן, מאוד הגיוני, כי היא התקשרה אליי ביום חופש שלי כשאני ישן, והודיעה לי שיש לי שיחה ביום שני כשאני מתחיל בצהריים, ולפיכך ישן בבוקר. אז לא הגעתי, ונשפטתי על אי-מילוי הוראה, והקצין שלישות החדש הערבי הבן זונה שם לי 3 יום ריתוק. מילא שזה בדיחה גרועה להיות מרותק על לא להגיע לפאקינג שיחת חתך (?!), אלכס והראל נשפטו איתי וקיבלו (בהתאמה) יום אחד ואזהרה. דרוזי מנאייק.

היה לי אחלה שבוע. שבת יצאתי עם בתיה לסינקופה, ראשון עם ביטון באינסו, שני איכשהו השתכנעתי לג'פטו ודווקא היה משעשע, שלישי היה דווקא סיפור מצחיק: אחרי שריסקנו את האוטו של ביטון בתאונה לפני ארבעה חודשים עוד לא עשינו משהו מגניב עם האוטו. אז אמרנו צריך לנסוע לאנשהו. אז זורקים:

"בוא ניסע לאילת"

"לא אחי זה נפקדות וזה"

"נו אז בוא נעוף לים המלח"

"לא משעמם שם אין מצב"

"אז בוא ניסע למאדים אחי"

"פפפ למי יש כסף עד שם"

"מממ ירושלים?"

"ת-כ-ל-ס"

אז כן, ירושלים! ותיכנונים, וטלפונים (אגב - מה הקטע של לין? דיברנו איזה עשר דקות והיה ממש משעשע וזורם עד שהיא גילתה שזה אני ואז נהייתה קרירה. זה משהו שעשיתי?), וכשיצאנו ביום שני אמרנו יאללה לא נישן כל הלילה ויום שני נישן צהריים, ואז יהיה אנרגיה לשלישי בלילה חשמללללללללל. רק ששכחנו ששנינו לא ישנו איזה שבועיים לפני זה, אז נרדמנו כל אחד במיטתו בארבע בצהריים וקמנו באיזה עשר בבוקר. רביעי עוד פעם ג'פטו, חמישי היה לילה סיוט שאין לי כוח לדבר עליו אפילו. סופ"ש הייתי עם סופיה היפהפיה המדהימה שאני אוהב ממש אצל מאור שאני אוהב ממש בעמק יזרעאל שגם אותו אני אוהב ממש, ושבת עשינו טיול לרמה ושתינו בירה במבשלת הגולן והיינו בפארק הירדן והיה כיף כיף כיף.

ואז במוצ"ש דיברתי עם לילך על השטויות שאיתמר עושה (כמו לזיין ילדה בת 15) ואיכשהו התגלגלתי אליה לזכרון, ונשארתי לילה. והיה כיף בטירוף, ויש דברים שתמיד יהיו כיף בלי שום קשר לחרא מסביב.

ואפילו הגעתי למסקנה חשובה באמת בתכ'לס. רבאק. אני חייל. באזרחות אין מצב בחיים שאני יוצא לשתות ולמחרת בבוקר הולך לעבודה. לא יקרה. לא בעבודה שאני רוצה להחזיק. ועכשיו אני יכול לבוא לבסיס שיכור הפוך הרוג עייף מת ומי יגיד מילה??? יאללללללללללללללה כסרבאק, זו התקופה האחרונה לפני המירוץ הגדול והלימודים באוניברסיטה והדירה והמשכנתא והעבודה והילדים והפנסיה והמס הכנסה. אז ברור שזה "תפוס כפי יכולתך", ברור שעכשיו זה הזמן לצאת ולשתות ולזיין ולא לעשות סמים כי צבא וזה. וזה עוזר, תכ'לס. פתאום הרבה יותר קל לי לשחק את החייל וללבוש מדים וללכת לבסיס, כי אני יודע מה זה באמת, קצת הפוגה, קצת הפסקה מכל הבלגאנים שעוד הולכים לבוא עלינו לטובה. יאללה, פול פאוור. עוד שנה ו-11 למנאייק...

אני בהשעיה מהעבודה כי רבתי מכות, מה שמגניב לי בערך כי לא רבתי רציני איזה שלוש שנים בערך. אחד השוטפי כלים התחמם עליי בגלל משהו לא ברור וניסה לריב איתי כל הערב (כמובן שכמו ערס מפגר בכתפיות כל פעם שהוא עובר לידי וכאלה). התעלמתי מזה עד שבאיזשהו שלב פתחתי את התנור, לא ראיתי שהוא עומד ליד, הדלת נפתחה ופגעה לו בקטנה ביד, הוא קילל אותי ואחרי שהתנצלתי ניסה לסגור את התנור על היד שלי - על יד ימין, שעברה יום לפני זה התעללות ואונס ע"י בערך מיליארד מחטים עם דיו. אכלתי עליו סיבוב והתחלתי לתת בו עד שהפרידו. וכמובן שאחרי זה הוא ישר "בוא החוצה" (לא תודה מותק שלי, לי יש עבודה) ושאחרי משמרת ישבנו ודיברנו וסגרנו את זה ולחצנו ידיים וכו'. ערסים. באים עם ספר הפעלה, באמא.

יאללה, ריתוק ברבאק :)

חייל וטוב לו

אביב

ברקע: די נמאס לי/עופר לוי