מה יהיה הסוף, מה...
מפה לשם בתחילת השבוע 'חגגתי' שנה בצבא, בטקס מרגש שכלל בעיקר להיתקל בחן ויובל כשסיימתי משמרת ולהעיף חצי גולדסטאר בפאב לידנו. אוקיי, אם יש פה אנשים שמכירים אותי ויצא להם אי פעם לפגוש אותי כשהם באיזשהי סיטואציה זוגית: דיר באלאק. אני נחמד והכל, באמת, אין לי בעייה עם שום דבר שאתם עושים, לא אכפת לי מה המין, המוצא, הדת, הלאום או הנטייה המינית של הבנאדם שיושב איתכם. באמת. רק תעופו לי מהפנים עם פוצי מוצי למיניהו, בסדר? לא בא לי טוב בעין. גם אני כשאני בדייט או אנאערף משתדל לצמצם את הפעילות הציבורית שלי למינימום, כי וואלק, לא מכבד אף אחד.
לדוגמה לילך, שעשתה לי היקי בלי ששמתי לב ובמשך שבוע רציתי לירות בה. לא, אנשים, די כבר, להחזיק ידיים פנאן, נשיקה קטנה פה ושם עוד איכשהו קביל כל עוד זה לא נעשה בהגזמה, מעבר לזה צפו למשהו שישפך עליכם או יעוף לכיוונכם או סתם יעשה לכם לא נעים בצורה מסתורית כלשהי. גרר.
לסגל הבסיס, כמובן, היו מתנות נפלאות לכבוד הפז"מולדת: 4 שמירות בחודש, בממוצע לילה בשבוע! כיף כיף כיף. בסדר, נוריד ראש, נאכל חרא, צבא, מה לעשות. ו.................................... קיבלתי את האישור הלפני-אחרון לחייל בודד. בע"ה אני עומד ביעד שקבעתי לעצמי - עד ינואר דירה לבד. הזוי לגמרי לחשוב על לחזור לגור לבד שוב, במיוחד אחרי הברקס שאכלתי על כל מה שקשור ללהרוויח כסף אמיתי מאז הגיוס. כל הכבוד לצה"ל?
איך מתחילים לומר לא
לא למישהי שרצתה אותי ופתאום הבנתי שאני לא רוצה
לא למישהי שרציתי ופתאום הבנתי שהיא לא רוצה
זו צורה של התחזקות, זה המשך של האגו-טריפ
וזה מרגיש טוב לפעמים להיות זה שאומר לא. (לא שזה שווה הרבה כששכבנו יום לפני זה, אבל עדיין)
מור טוען שאני מתרחק מאנשים ומרחיק אנשים וחושב שאני לא בסדר בכל כך הרבה דברים. והוא צודק בחלקם אפילו. כשחושבים על זה, אני ומור הולכים ממש אחורה, כן? איזה 10 שנים בערך, מגיל ממש צעיר. לאורך השנים נראה לי שהוא היה בסביבה בחלק לא קטן מהחיים שהיו לי ושיש לי עכשיו. אני לא חושב שיש מישהו שהולך כל כך אחורה ואני עדיין בקשר איתו (אלא אם נדבובי קורא פה - מה שלא נראה לי כזה סביר... או שמא? וואי, נדב, שתהיה בעניין, אם אתה קורא את זה, יצאת בין האפסים אז כשהיינו בני 16 
חחח אפילו שיש מצב גדול שבמבט לאחור צדקת, אין לך מושג כמה אנשים יצא לי להכיר מזה שביקשתי מהם סיגריה או שיצאנו לעשן ביחד), מורצ'ו מכיר אותי די לעומק, והוא אומר שהמצב רע, אז למה גם כשאני מסכים איתו זה לא מפריע לי? אני עד כדי כך אסהול?
או שבאמת, תכ'לס, הכל בסדר?
נראה לי שהתשובה היא איפשהו באמצע, כרגיל. אני די אסהול. בהמון מובנים ודרכים. יש הרבה דברים שאני לא אוהב ורוצה לשנות, בי ובעולם. אבל מצד שני...
אני זוכר שישבתי בבית של יעל בהרצליה פיתוח באחת מהתקופות של ההסתובבות עם שון (לא זוכר איפה אלעד וחזי היו באותה נקודה) ושתינו קפה במרפסת שלה והיה שם 'ידיעות' וראיתי את הכותרת ואני אפילו לא זוכר מה היא הייתה ורציתי למות. באמת. יעני כמה חרא יש בעולם הזה? מלחמות ושואה וגזענות וטיפשות ואיידס, וכל השטויות המפגרות האלה שאנשים אומרים כשהם מנסים להוכיח ש'אלוהים לא היה נותן לזה לקרות'. והיא אמרה משהו על זה שהכל בסדר. באמת. כשהיא יושבת וחושבת על זה, יש הרבה חרא בעולם. וזה העולם. והכל בסדר. ורבאק, ישבתי עם פאקינג נס וכאמל (שלה, כי נגמרו לי הנובלס) על מרפסת של וילה בהרצליה פיתוח עם מישהי שאני אוהב ממש, אז אם זה העולם כנראה שלא הכל על הפנים. אז אני ממשיך לומר לעצמי שהכל בסדר, גם כשפחות בסדר, בסדר? וזה יעבוד.
אוהב, בערך
א.ק
ברקע: Finite/Origin
בבלוג זה
בכל הבלוגים
