אפורים.

ניסינו לשכנע את עצמנו, בכל הדרכים שבעולם, שהם רעים מבריאתם.

הרי זה מסביר הכל!

ניסינו כל-כך חזק, עד שהתחלנו להאמין בזה.

שהם נולדו ככה, שאין בידינו דבר לשנות.

האמת הגדולה, זו שהוסתרה מאיתנו ע"י עצמנו!

היא זו, שאומרת שהם אינם רעים מבריאתם,

הם אפורים.

הם לא טובים, אבל גם לא רעים.

ובכל זאת, שאלו, מה גורם לכל הרוע?

החברה, ענו.

החברה, היא זו שמשחיתה את העולם!

אבל, טענו כנגדם, יש פה פרדוקס.

הרי זה לא הגיוני;

אם אין רוע ביסודה של האנושות,

אז מאיפה הוא בכל זאת מגיע?

הרוע מגיע מבני-האדם עצמם.

הם אינם מחוללים את הרוע מתוך זדון,

אך העובדה היא שהוא קורה.

כי כשאנשים צריכים לבחור בין הקל לנכון, בין המהיר לצודק, הם תמיד יעדיפו את האפשרות הראשונה.

לפעמים אני שונא את יכולת הניסוח שלי.

יש לי כ"כ הרבה להעביר, אבל יכולת ניסוח איומה.

נסו לראות מעבר למילים.

שחר חזרה מאילת אתמול, אך לא הספקתי לראות אותה יען כי היא חזרה מאוחר.

בכל מקרה, ראיתי אותה היום... היה כיף, כרגיל. =]

שחר הביאה לי שתי שרשראות מאילת:

אחת של אנרכיה

אחת של הGrim Reaper

לא רציתי לשים שתי שרשראות על הצוואר אז הפכתי את האנרכיה לצמיד. הוא נראה מגניב.

בסך-הכול יש לי 3 תליונים: אנרכיה על יד ימין, גולגולת על רגל שמאל וגרים ריפר על הצוואר.

עכשיו אני ממש פריקון.

בנוסף, אני לובש כרגע חולצה של לינקין פארק ומחזיק גיטרה. אני ממש פריקון!

טוב, הלכתי לנגן In the End ולהרגיש קשוח.

אביב.

ברקע: In the End\Linkin Park

הערת עריכה:

טוב, במסגרת התדמית הקשוחה שלי, שנבנתה מחדש, שינה הבלוג, שוב, את צבעו לשחור אנרכיסטי, קשוח ואפל.

על מי אני עובד? זה סתם צבע יפה =]

ברקע: יש לך אותי/תיסלם

אני טיפוס של לילה. אני אוהב את

החשכה, את השקט.

אני אוהב את הדממה הטבעית,

שאע"פי אין רעש תמיד יש רחש, תמיד משהו חי.

אני אוהב את האופציות הרומנטיות.

אני אוהב להסתכל על הכוכבים.

אני אוהב את התחושה שיש איזה משהו,

שמניע את הכל, כשמסתכלים על השמים.

אני אוהב את חבורת הערסים שמעשנת בפינה.

אה, אותם לא.

א.ק.

ברקע: Comfortably Numb\Pink Floyd