קוראים לה ירדן, וזה שם מה-זה יפה. היא בלונדינית, קצת מלאה, עיניים כחולות, עם רישיון, מלצרית, גרה מטר ממני, שומעת פרל ג'אם ואליס אין צ'יינס ופו פייטרס. היא הוסיפה אותי בפייסבוק וכששאלתי אם אנחנו מכירים מאיפשהו היא אמרה שלא, ושזה לא הגיוני שיש לה מישהו עם קעקועים בשכונה שהיא לא מכירה. יש לה חמישה קעקועים, כולל אחד על האוזן ואחד של מלך האריות. והיא רעה. רעה במובן שגורם לי לחייך כמו דביל כשאני חושב על זה. שיפוטית וביקורתית ומודעת לעצמה ולסביבה שלה.

נראה לאן זה הולך.

"כמה זמן לא ראיתי אותך מדבר עם ניצוץ בעיניים" אמרה שמופה כשסיפרתי לה עליה.

אני נאבק לשמור על הדירה שתהיה שלי. זה אף פעם לא היה לי קל להיות מסודר ונקי, וזה תמיד קשה יותר כשזה צריך לבוא ממני ולא מלחץ חיצוני כלשהו (כמו כל דבר, לא?).

היה לאיזה אחד מהפאב יום הולדת, והוא היה קצת בדיכאון, ואני מכיר את התחושה הזו, אז אמרתי לו מה שאני תמיד אומר לעצמי כשאני חושב על העתיד: שאני צופה לו לשבת על החוף בהוואנה בגיל 60 עם כובע קאובוי, סיגר קוהיבה בין השיניים, כוסית ויסקי ביד ימין וכוסית בצד שמאל. ו"מהפה שלך לאלוהים". זה יעבוד מתישהו, אני חושב.

אני לא באמת אפסיק לדבר ולחשוב ולכתוב בעברית, לעולם. אבל ככל שהזמן עובר, אני מגלה יותר ויותר עד כמה המקום הזה כל כך מחורבן. וזה לא הולך להשתפר מתישהו, להיפך: זה רק הולך ומידרדר מדחי אל דחי או משהו. התווכחתי על זה עם אחד החברים הבודדים שנותרו לי שבאמת מאמינים בלחיות כאן מתוך עיקרון, והגעתי למסקנה שלחיות בארה"ב נגיד זה לא בהכרח הרבה יותר טוב כי אתה מרוויח בפועל את אותם סכומים, רק ששם המדינה לא לוקחת לך חצי מהכסף על הפאדי.

השבוע היו חגיגות אליפות.

איזה אושר.

לא, באמת אבל, איזה אושר. :)

מהרגעים שנוצרים, כל החיים, יהי מה. אבוקות, זיקוקים ורימוני עשן, עשרות שוטרים עומדים ומסתכלים על אלפי אוהדים שחוסמים את הכביש וקופצים על מכוניות, תומר חמד עוצר עם האוטו ונשלף מהחלון לצעקות "תישאר", כפיר אדרי (כפרה עליו חיים שלנו) מגיע ברגל ושר "הפועל זונה" כמו אחרון האוהדים, יניב קטן צועד במוריה על רקע של 600 גרונות שצורחים ביחד את השיר שלו. והשיר הזה, השיר שכבר שנה לא שרנו. האליפות חזרה הביתה, אל הכרמל.

הזמנתי כרטיסים לגמר גביע ביום רביעי, עוד חודש כבר עושה מנוי לגימל.

רק מה, היא אוהדת הפועל.

נגמרה התקופה של הארק! זה מפתיע קצת, אבל זה פשוט ככה. אני לא יודע ממה זה נובע. אני חושב שזה קצת קשור לזה שהבוםבמלה האחרונה הבהירה לי עד כמה התרחקתי מדרך החיים הזאת. אז אני עוד לא ערס מגעיל של אבסולוט ופינלנדיה, אבל רוסקי סטנדרט בא טוב. גם סטולי. מי אני?!

שבת בבוקר, יום יפה. כביסות, נקיונות, סידורים ואולי... דייט היום בערב?