משעשע לכתוב פוסט כשהרום-מייט שלך פותח קססה חצי מטר לידך, אחרי 4-5 ראש וחברה מסטולה שישנה בחדר ליד. אני חי כמו כל סרטי הברומנס שאני אוהב לראות בזמן האחרון (זאק גלפלפגלכוס?). על סנדוויץ' בר. ממם. פעם ב עובד. פעם ביום צבא. מזיין הרבה את האישה, לא ישן הרבה, מעשן המון. ושותה. יש יין במקרר. כמעט תמיד צריך לקפל כביסה ולהטעין את הגלאקסי.

אני כבר לא מפחד, כבר לא נזהר, כבר לא חושב בכלל על מה יקרה. מוריד ראש ומוריד את הראש ומחכה שיעברו השנה ושתיים האלה. עושה קצת ספורט ושותה קצת אלכוהול בפאב (גם זה קורה), מתחיל לבסס את עצמי כאגדה בבסיס שלי, להבדיל את עצמי מהצעירים. חן מגניב וחי את הבאנגים.

אנשים שעושים לי נעים בזמן האחרון: חברה שלי. כפרה עליה. אני אוהב אותה כל כך וזה הכי מפגר שזה יכול להיות (בעיקר כי היא עושה באנגים יותר טוב ממני, ויש לה יותר קעקועים ממני וזה, אבל היא עדיין שולחת לי לבבות בפייסבוק. אפשר לא להתאהב??). שמרית. חן. מרינה. שון טס לגרמניה להיות ראש צוות של תמונות שמן ואז גילה ששווייץ עשירה יותר אז הוא עבר עם הצוות לשווייץ ונוסע פעם בשבוע בחזרה לגרמניה כדי להביא אוכל.

אני מתמצת כי רוב החיים שלי מתומצתים בזמן האחרון כזה.

סאטלה חרבות

א.ק