פרק 1

אז לפני הפרק, זה הסיפור הראשון שאני מפרסמת בישרא-בלוג, אני מקווה שיהיה הצלחה ושתאהבו.

תהנו.

פקחתי את עניני באיטיות, הרגשתי כאילו יש עליהן משקולות, מצמצתי מספר פעמיים עד שיכולתי לראות בבירור היכן אני נמצאת. אפילו שראיתי, לא הכרתי את המקום הזה – גם לא זכרתי איך הגעתי לכאן.

"שירה" שמעתי לחישה קוראת בקולי.

חמישה חודשים קודם לכן

"לילה טוב" צעקתי בכל הכוח, מקווה שאמא שמעה. "גם לך מתוקה" צעקה לי חזרה. עצמתי את עיניי ונרדמתי.

בבוקר קמתי בלי רצון רב, נזכרתי ביום שמחכה לי היום ורציתי לחזור לישון – אפילו יותר ממקודם. רצונות לחוד, ומעשים לחוד.

ירדתי במרדות – של הבית החדש – במהירות לקחתי את התיק נשקתי לאמא ויצאתי לעבר תחנת האוטובוס, לעבר בית-הספר החדש בו אני עומדת ללמוד.

היה זה יום ראשון 12 נובמבר, לא הצלחתי להבין למה הורי לא יכלו לעבור בתחילת השנה והייתי צריכה להגיע לכיתה באמצע השנה וכיוצא מזה להיות 'הילדה החדשה'. האוטובוס הגיע ובמהירות כבר הייתי בבית הספר, ניגשתי למזכירות ואמרו לי שאני הולכת להיות בח'5.

התחלתי ללכת לעבר כיתתי החדשה, מלאה במחשבות ותהיות לגבי עתידי, ובעיקר לגבי מה הולך לקרות עכשיו; איך יקבלו אותי, מה יגידו, יתייחסו אלי יפה או יזלזלו.

הגעתי למבנה עליו אמרה לי המזכירה לבוא וחיפשתי את השלט של הכיתה, כאשר מצאתי ראיתי שכתוב בצבע ירוק בהיר ח'5 דפקתי על הדלת במהירות, מחכה לתשובה. "יבוא" שמעתי קול של מורה מעבר לדלת, פתחתי את הדלת בשקט וחייכתי, "הו, שלום לך את בטח שירה, צדקתי?" "כן" אמרתי, עדיין מחייכת בפחד. "בואי, היכנסי ותכף אציג אותך בפני הכיתה" אמרה בקול רם, קול של מורה. "שקט תלמידים, בבקשה" אמרה, הכיתה השתתקה. "אז זו התלמידה החדשה, שירה והיא תציג את עצמה".

"טוב, אז אני שירה ואני בת 14 וקצת. הגעתי הנה מחולון, אני משחקת טניס ויש לי שני אחים ואחות ו..יש עוד משהו?"שאלתי. "תודה שירה" אמרה המורה. "התיישבי בבקשה בשולחן שם, האחרון מימין". הלכתי בשקט, כל הכיתה הסתכלה עלי, כאילו בחנה לראות מי עומד מולה. כבר מהסתכלות עליהם ראיתי מי נחמד יותר – ומי נחמד פחות. המשכתי לחייך, רציתי שיתפסו אותי בתורה אדם חיובי ולא בתור אחת פחדנית. התיישבי במקומי והבנתי שהשיעור הוא תנ''ך, הוצאתי את ספרי והתחלתי ללמוד.

כך הזדחל לו היום עד שהגיע לסיומו, בסוף היום טלפנתי לאמא וביקשתי ממנה שתבוא לקחת אותי. היא אמרה שהיא לא יכולה אבל אני יכולה ללכת ברגל. התחלתי ללכת ובאמצע הדרך הרגשתי יד אוחזת בידי, סובבתי את פני וראיתי נער טיפה יותר גבוהה ממני אוחז בידי בחוזקה.

"כן?" שאלתי בלחישה, מקווה שלא שמעו את הפחד.

איך? אשמח לתגובות בונות.