אז...אמרתי שהחיים מהממים פתאום?
אמרתי.
כרגיל מישהו חייב לשקר לי ולנפץ את האושר בפרצוף.
אני לא מבינה למה אני לא מאלה שיש להם כישרון להבין מי משקר להם ומי לא.
ולמה בכלל חייבים לשקר לי?
מילא לא הייתה מבינה שמשקרים לי אבל איך שהו אני תמיד מגלה בסוף ששיקרו לי..
הפעם זה בת דודה שלי.
אחותי.
אין..ממנה לא הייתי מצפה לדברים כאלה.
היא הזמינה אותי אליה לישון...היא הזמינה אותי!!!
אני לא הזמנתי את עצמי..
ואז כשהייתי פה היא אמרה לי שמחר היא ובנדוד שלי ודודה שלי הולכים לעיר אז אני אצתרך ללכת הביתה..
ומה?
היא רבה עם בן דוד שלי אז הוא כדי להתנקם בה...אמר לי שהיא שיקרה לי כדי שאני אלך..
הייתי מבינה אם היא הייתה אומרת לי ללכת הביתה כי נמאס לה ממני כמו לכולם..
אבל לשקר?
למה?
כמו תמיד אני חייבת לגלות שמשקרים לי.
אין זה טבע כזה...
זה חוזר לי כמו בומרנג'...
לפעמים אני שואלת את עצמי למה אני לי לא מצליח לשקר ככה...?
כשאני משקרת אנשים צוחקים לי בפנים ואומרים לי שאני שקרנית גרועה.
אז...ככה זה המצב..
כבר אמרתי שהחיים שלי חרא?
לא?
אז אני אומרת עכשיו - החיים שלי חרא.
לילה טוב.
שתי בתים מתוך שיר שאין לי כוח לסיים יותר....
כמה עוד אשפר,
אין לי מה לומר..
היכולת לדבר..
עוברת לאחר..
אבל הוא משקר..
אין בשביל מי להישאר..
הלב לא מתגבר..
ורק נשבר יותר..