גם אם יכאב לי אני לא אצרח
את/ה חושב/ת שאת/המכיר/ה אותי? מעולה - עכשיו צא/י מכאן ובבקשה אל תספר/י על זה למישהו אחר, ובעיקר לא לי! |
| 11/2010
להרים עט ולכתוב.
לא יודע מאיפה נפלה עליי העצלנות הזאת. מילא כשזה בשיעורים, כשכולם לידי מסכמים ורק אני בוהה ברב ובדף הריק לחילופין. אבל אפילו עכשיו, כשאני מתכנן לכתוב פוסט על הבדידות שמתחילה להיות לי כאן, וכל התובנות שהבנתי פתאום ביומיים שלושה האחרונים, ולמרות שכל מבנה הפוסט ותוכנו כבר מסודרים לי בראש, ואני יושב פה עם המחברת הפתוחה, וכמה זמן שרק ארצה, ולמרות שאני מכיר את עצמי ויודע שאם אני רק אתחיל לכתוב, אפילו משפט, השאר יבוא לי לבד ובמהירות, ולמרות כל זה, את הפעולה הפשוטה של להרים את העט, ללחוץ על הצ'ופצ'יק הזה שיש לו למעלה, ולהתחיל לכתוב, אפילו את זה אין לי כח לעשות ובמקום זה אני כותב ישר לפלאפון כמו איזה אדיוט.אולי בחמישי, כשאני אהיה בבית ואכתוב למסך מחשב, כמו שאני רגיל, בלי לראות את המילים מופיעות באמת על דף ומקבלות משמעות מוחשית וקשורה לחיים שלי (במקום מחברת), וכשיש לי מקלדת ואפשרות נוחה לעבור כל הזמן על מה שכתבתי, לסדר מחשבות ורווחים (במקום בפלאפון מעפן), אולי שם אני אכתוב פוסט נורמאלי. בינתיים צריך לאסוף קצת כוחות להישאר פה עד סוף השבוע. לא בא לי שוב לחזור מוקדם ולראות איך ההורים קצת נלחצים מזה אבל מפחדים להראות.
| |
| כינוי:
צ'וזיק
בן: 33
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
