שלום לכולם.
היום אני רוצה לכתוב משהו שלא קשור עלי, למרות שהיה לי הרבה מה לספר.
אני רוצה לדבר על הנושא "הכל אני יכול בחופש הגדול"
ולא. זאת לא תיהיה כתבה המדברת על מה שאפשר לעשות בחופש ועל ההיתרונות שלו.
זאת תיהיה כתבה שקשורה להתאבדויות בחופש הגדול. אולי את חלקינו זה לא מעניין אבל זה בכל זאת נושא חשוב.
הנה חלק מכתבה שהייתה באינטרנט:
מסקר שנערך במשרד הבריאות עולה, כי משנת 2000 נרשמו כ-400 התאבדויות התאבדות מהווה סיבת מוות שנייה בקרב בנים וסיבת מוות שלישית בקרב בנות לרוב מתאבדים באמצעות תליה וחנק בקיץ מתאבדים יותר .
ולמה בעצם מתאבדים יותר דווקא בחופש?
יש כמה סיבות.
א. חוסר מעס.
-נכון, לחלקינו יש עבודה בקיץ, חלק לומדים בחופש וחלק עושים ספורט.
אבל בסה"כ זה לא הרבה כמו בשנת הלימודים, שכל שנייה יש משהו לעשות.
זה נשמע מוזר, אבל באמת יש אנשים שהחוסר מעס גורם להם להתאבד.
ב. סיבה שנייה, היא דיכאון. יש כאלה שנכנסים לדיכאון כי הם מרוחקים מהחברים שלהם בחופש, ומרגישים בודדים.
יש כאלה שנכנסים לדיכאון דווקא בגלל שהם מבינים שהם היו לבד ולא שמו לב לזה בגלל שכל הזמן הם היו עסוקים.
יש את מאוכזבי האהבה, שמדוכאים כי אהובתם\אהובם עזב אותם, אבל היו להם עוד חברים, אבל בחופש הם ניהיו לבד והרגישו בודדים.
- דרך אגב, הסיבה הזאת נחשבת כמעט הכי נפוצה אצל המתאבדים בחופש.
ג. בחופש אתה נמצא הרבה זמן עם ההורים (אם עוד לא עזבת את הבית) וההורים
מציקים\מנדנדים\משתלטים לך על החיים? סיבה למסיבה. תתאבד.
- גם נחשבת כסיבה נפוצה אצל קהל המתאבדים.
וכמובן שיש עוד מלא סיבות, אבל אני לא באתי לספר את הסיבות האלה.
אני רוצה לספר על סיבה מיוחדת במינה. סיבה שקשה לתאר לעצמך, ורק כשיספרו לך,
ויראו לך כתבות וסיפורים על זה, רק אז תאמין. הסיבה היא:
"הכל אני יכול - בחופש הגדול"
אני רוצה לספר לכם סיפור שיתאר את המצב:
הלכתי ברחוב. היום היה היום הראשון של החופש, וילדים קטנים ומאושרים רצו ושיחקו בכל פינה.
פתאום מתחיל ללכת לידי ילד קטן, כבן שמונה, ששר לעצמו "הכל אני יכול - בחופש הגדול".
הילד אכל ארטיק וחייך לעצמו. ילד מאושר. רציתי לסבך את חייו (לא מתוך רוע, בשביל הכיף) ושאלתי אותו:
"הכל אתה יכול בחופש הגדול?" והילד עונה לי "כן". מאושר עד הגג.
אז שאלתי אותו "אתה יכול גם לעוף כמו סופרמן?" הילד מסתכל עלי ואחרי התלבטויות רבות אומר לי: "לא".
המשכתי לשאול: "גם להרים אוטו, אתה יכול בחופש?" הילד עונה לי "לא", ומפסיק לאכול את הארטיק שלו.
חבל, ארטיק לימון.
המשכתי לשאול: "גם לקפוץ מהחלון שלך בדיוק כשעובר למטה אוטו, אתה יכול?"
הילד שכבר על סף דמעות, עונה לי "כן! אני יכול הכל בחופש הגדול!! חכי ותראי!"
ברגע זה, הילד זורק את הארטיק ( ), עולה לבית שלו, מחכה שיבוא אוטו, וקופץ.
(סיפור לא אמיתי)
כל הילדים (וגם בני הנוער בעצם) אוהבים את החופש. אין בזה שום דבר רע. קיץ, ים, טיולים, בריכה, חו"ל.
ממש שיגעון.
הסיפור האמיתי מתחיל, באמצע החופש, בחודש השני. כבר הלכת לראות את כל הסרטים החדשים, היית בכל הבריכות בארץ פעמיים, המדוזות השתלטו על הים, והלונה פארק נמעס כבר אחרי הפעם הרביעית שביקרת בו החופש.
תוכניות הטלויזיה? משעממות. אתה מכיר את כל הפרקים של 'ארתור' בע"פ, עבודה? כמה אפשר בחופש אחד?
המחשב? (לא נמעס! חס וחלילה), אלה ההורים, שכבר נמעס להם שאתה יושב חודש שלם מול הקופסא,
כולל הפסקות לפיפי ואוכל. אז הם מתחילים לנדנד ש "תצא אחוצה", ו " מה זאת אומרת אין לך מה לעשות בחוץ? תפגש עם חברים" מי לא שמע על "אז מה שחם? גם בבית חם!" ולפעמים הם גם מוסיפים "אני לא אשמה שההורים של שמוליק עובדים בחברת היי-טק ולכן יש להם כסף לנסוע לחו"ל כל שני וחמישי!" אז הם נותנים לך עשרים שקל מסכנים, ודוחפים אותך אחוצה בכח. מעכשיו אתה ברשות עצמך. מה לעשות עכשיו? פיצה? נמעס. פלאפל? יותר מדי ארצישראלי. תתחיל לקנא בשמוליק שבחו"ל. (או לפחות תשמין איזה ארבע קילו מהחצי מנה שלך).
אז מה עושים? מסתובבים. רואים את הילדים המסכנים האחרים שההורים שלהם העיפו אותם החוצה,
ומתחילים לדבר אתם. (לא יודעת מה אתכם, אבל אני כל סוף חופש מגלה שמספר החברים שלי גדל פי כמה)
והילדים האלה מתחילים לספר סיפורים (העיקר שיעריכו אותם) ואז הם אומרים משהו בנוסח:
"אתה יודע, לי שיעמם כל כך, שעמדתי על גג הבניין שלנו, ואמרתי להורים שאם הם לא מזמינים כרטיסים לחו"ל עכשיו אז אני קופץ!" ואתה, שואל בקול מזלזל ולא מאמין "וזה עבד?" והילד שאתה מכיר בקושי עשר דקות עונה
"ברור! אתה יודע שאפשר לסמוך עלי שאני לא אשקר!"
ואז אתה חושב לעצמך "איזה מפגר, הוא מצפה שאני האמין לזה..." אבל אחר כך אתה חושב רגע, ואם זה נכון?"
ואחר כך אתה משלה את עצמך "אולי זה יעבוד"
אז אתה עולה על הגג, וצועק: "אמא אבא! או שתקנו לי כרטיסים לחו"ל, או שאני קופץ!"
ואזנ אתה שוכח שהם בכלל לא בבית ואומר: "ככה אתם רוצים? שיהיה ככה!" וקופץ.
אחרי חצי שעה ההורים חוזרים הבייתה מהסופר-מרקט ורואים אותך שוכב בשלולית של דם.
הנה מוצג לפנינו מקרה התאבדות תמים לגמרי.
והרי לכם המסקנה: ההורים גורמים להתאבדות... xD
*הבלוג איננו אחראי לפגיע מכל סוג שהיא לקוראי הקטע, ונמנע מהאשמות כיוון שהוא נכתב בהומור.