פוסט פתיחה *רעש בלאגנים טירוף! דלוק לוק לוק שיואו איזה בלאגנים, איזה אפקטים?! אש!*
ברוכים הבאים ללימבו!
העולם שבין לבין לבין לבין, עולם אמביוולנטי שרק שייך לי (ואוו זה מוזר...)
בכ"א, אני יתחיל קצת עם רקע כללי עלי, (אני לא יודע עד כמה זה מעניין אותכם, אבל אם כן אז זרמו)
שם: שי בן-שלוש.
חי במושב חניאל.
בן 18, סיימתי לימודי תיכון.
הקטן בבית משלושה אחים.
כרגע נמצא במערכת יחסים (ומותר לי לשבח את האדם) עם האדם הכי מדהים, הכי מתוק והכי מלאך שבעולם! (נעמה אני אוהב אותך)
וזה מה שאני מצליח לכתוב כרגע, לא יודע זרמתי לגמרי עם זה.
בכ"א תהנו לכם לחטט לי בחיים הפרטים, שלכם מכל הלב 3> שי.
הקדמה:
קודם כל מהיא מחברת שינה אתם שואלים עצמכם?
פשוט מאוד, מכיתה י' הגעתי למצב שבו אני אדם שסגור ברגשותיו כלפי חברים ומשפחה הייתי צריך להגיע לפורקן, אז פשוט התחלתי לכתוב במחברת.
בדיעבד שאני קורא קטעים אלו מאז ועכשיו זה ניראלי מגוחך לחלוטין עכשיו מה שכתבתי אז, אבל באותה התקופה זה עזר לי.
המחברת היא מעין יומן, מקום בו אני רושם דברים טובים ורעים כאחד (כשאני זוכר, או כשיש לי סוג של "מוזה" מסויימת לכתוב)
גם בכללי סבלתי תקופה ארוכה בחיי מאינסומאניה, עד הימים שהתרגלתי לזה, היום אני כבר יותר חופשי, נירדם בקלות.
בכ"א, המחברת הזאת מיועדת לשעות הקטנות של הלילה בשביל לתת לעצמי ביטוי כלשהו, במקרה הזה מילים על הדף.
הפוסט:
לאחר שיחה עם נעמה:
"שוכב במיטה, לצידי איש אינו נוכח מלבדי, אבל אינני לבד, אפילו לא לרגע.
נעמה בחיפה, אבל אני מרגיש שהיא ישנה פה לידי, כאילו נרדמה בזרועותיי.
אושר עילאי שמעולם לא הרגשתי, משהו שאני לא רגיל אליו ואני מקווה שלעולם לא אתרגל.
אין לי כסף, החברים הכי טובים שלי לא יכולים להסתכל לכיוון אחד של השני מרוב כעס אחד על השני, אבל אני, טוב לי.
טוב לי, אני מרגיש כל כך מלא בתוכי, ומוקף בעוד שעוטף אותי.
מעין הרגשה של אותו רגע, רגע שנמשך לנצח.
הרגע ללא תיאור במילים.
אני ברקיע השביעי.
אני מאוהב."
בבלוג זה
בכל הבלוגים
