עברו שנים מאז הפוסט האחרון שלי, הרבה דברים השתנו, חזרתי לעבוד עם סוסים, נולד לי ילד, התגרשתי.
אני מוצא את עצמי לבד, לא רק פיזית אלא מנטלית, מרגיש מרוחק מהסביבה שלי.
בימים שאני עובד או בימים שיש לי בהם תוכניות אני לא מרגיש את התחושה הזו, אבל כשיש פתאום חופש מכל סיבה כזו או אחרת אני נתקף בדידות עמוקה, געגועים לתחושת שייכות.
אני יודע שהבדידות שאני חווה נובעת מהמקום שאני לא בזוגיות, אני לא מוכן להתפשר על מישהי לתווך קצר.
לקראת הגירושים כבר הרגשתי לבד, הבדידות כשישנים באותה מיטה היא נוראית, הרבה יותר גרועה מהמצב כרגע.
יש בי פחד ותקווה במקביל, תקווה שאני אמצא מישהי שבאמת תתאים לי, מישהי שתרצה לבלות את החיים שלה איתי בזכות מי שאני, פחד שאני אשאר לבד, שאני אשאר כואב, בודד, פחד שאני משקיע כל כך הרבה בשביל להיות מוכן לזוגיות ועדיין לא אמצא אותה.
היו נשים שמצאתי בהן עניין בחצי השנה האחרונה, לכל אחת מהן נמשכתי מסיבה שונה, לאט לאט מצאתי את עצמי מכוון יותר טוב ובאמת מחפש מישהי שאני ארצה לחיות איתה ולא רק מישהי שאני אסתדר איתה, לצערי הרב זה לא היה דו צדדי.
יכול להיות שאני אחזור לכתוב יותר, יכול להיות שנתראה עוד כמה שנים, יכול להיות שלא, בכל מקרה אני מקווה לטוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
