LIFE OF A QUEEN

אני לא חושבת שאני יוכל ליסמוך על אנשים כמו שסמכתי פעם. זה פשוט כבר לא אותו דבר!
כל פעם אני נפגעת מחדש, שוב ושוב ושוב ממקומות בלתי צפויים.
תמיד כשאני חושבת שדברים מסתדרים לי הכל נהרס.
נמאס לי להיות מתחשבת כל הזמן ולחשוב על אנשים אחרים במקום לחשוב על עצמי. נמעס לי לעזור לכולם ולנסות להיות בסדר ואז לקבל יריקה בפנים או סכין בגב.

 נמאס לי להיות זאת שהכי נפגעת ובסוף יאשימו אותי במה שקרה. נמאס לי לבכות בגלל שטויות.
הגעתי למצב שבאת אני מעדיפה להיות לבד. נימאס לי שכולם חושבים שאני נחמדה, ושכשאני ניפגעת להגיד שאני צומי. 
נמאס לי כל פעם לארגן את הכל לריב עם כולם ובסוף אני זאת שנשארת לבד.
נמאס לי שאני לא יודעת לבחור לעצמי חברות ונגררת למקומות ומצבים שעדיף היה לא להיכנס אליהם.
אני רוצה להיות לבד!

החלטתי שאני לוקחת את החופש הזה לעצמי, להיות עם עצמי ולא לפחד מהלבד. לצאת איך שפחות עם אנשים שפוגעים בי , להיתרחק מדברים מסוכנים.
אני רוצה שאחרי החופש הזה אנשים יותר לא יחשבו עלי בתור כזאת שתמיד אפשר לבקש ממנה הכל, אני יותר לא יהיה הפראיירית של אף אחד.

הבנתי שאני היחידה שצריכה לידאוג לעצמי, אף אחד לא יעשה את זה בימקומי.

כשאתן צריכות ממני משהו אפשר להיתקשר מליון פעם , לסמס אפילו להיתקשר לבית גם עם זה בשש בבוקר או באחד עשרה בלילה,

אבל כשזה משו שצריך להיות לטובתי אז שיחה אחת בקושי וזה מספיק.

או שאפשר ליגרום לי להיתאגן שעה ליציאה ואז להעביר את היציאה לעוד שעתיים קדימה, בשעה כזאת שאני כבר לא יכולה לצאת,

ואז פשוט להשאיר אותי לבד בוכה ופגוע ואתם יוצאות וחוגגות עד אמצע הלילה . אפשר כל פעם לאכזב אותי ואחר כך לא להבין למה.
אפשר להחליט הרבה דברים, ואני החלטתי שאני פשוט מ-ת-ר-ח-ק-ת!
אני יודעת שעברו אלינו שנים ארוכות ותקופות יפות ביחד, אבל בזמן האחרון אני מרגישה חנוקה, אני מרגישה שהחברות שלנו לא כמו שהיתה ,

אני לא רוצה להיות במקום שאני מרגישה כאילו עושים לי טובה. ולידעתכן עם לא אני אפילו לא הייתם מתחברות אחת לשנייה.
אז שיהיה לכן המשך חיים מהנים, ניפגש בשמחות!

כבר לא כ"כ אוהבת -

הצלע המחברת של הרבעייה שלנו ...