את צריכה לדעת שמאז שאנחנו לא חברות אני מרגישה כאילו יצאתי מהכלא.
ידעתי שאת קנאית וידעתי שיש לך יחסי שנאה-אהבה אליי וידעתי שאת רכלנית ואוהבת לגרום לי להרגיש רע עם עצמי
אומרים שיש את זה אצל כל בחורה ושאצל בנות אין באמת חברות אמיתית אבל אני רוצה להגיד לך שלא חסרות לי חברות אחרות ובחיים לא ראיתי אף אחת מהן שמתנהגת ככה, כמו שאת התנהגת.
זה לא בדיוק יושב עליי אבל רציתי להגיד לך את הדברים האלה כבר הרבה זמן. אני בכוונה לא אומרת יושב עליי כי אני לא מרשה לעצמי לחשוב עלייך כעל מישהי ששווה לקחת אותה ללב או בכלל שיהיה אכפת ממנה. פעם היית כזו בעיניי ופחדתי ממך, היום אני חושבת לעצמי כמה כיף שאנחנו לא חברות.
כל איזה חודש אני נזכרת במשהו מגעיל שעשית ואני לא מבינה איך הסכמתי להיות חברה כל כך קרובה שלך כל כך הרבה זמן בלי שתשלמי לי איזה בוכטייה.
אני רוצה שתדעי שכל הפעמים האלה שהרמת עליי את האף כי לך יש יותר ממני לא השפיעו עליי.
אני לוקחת אותך בהליכה.
אני אגיד לך גם למה: לי יש דברים שהכסף הדפוק שלך לא יכול לקנות, לי יש נשמה ויופי ואופי ויש לי את היכולת הכי חשובה שלך אין, אני מסוגלת להיות חברה של מישהי ולא לקנא בשום דבר ממה שיש לה, לקבל אותה בדיוק כמו שהיא ולהנות מהדברים המשותפים שיש לשתינו, גם אם לה יש הכל ולי אין כלום ואני תפרנית והיא עשירה.
אני בחיים, אבל בחיים לא ארים את האף על מישהי אחרת כמו שאת עשית לי. והיית חתיכת חברה מחורבנת שלא ברא השטן.
זוכרת שהפסקנו להיות חברות ואז חודש בערך אחרי יום ההולדת שלי את דיברת עם מישל ואמרת לו שרצית לקנות לי עוגה ובלונים אבל שכשהסתמסנו דיברתי מגעיל?
אז דחפי את העוגה הזאת עמוק עמוק עמוק לתחת שלך ותזכרי שזה בדיוק מה שאת שווה.
אני ממש שמחה שדיברתי מגעיל כי אחרת יש מצב שהייתי חוזרת להיות חברה שלך ונתקעת בכלא המבחיל הזה עד היום.
אפילו אמנה בפנייך את כל הדברים ששנאתי בחברות הזאת:
את זה שתמיד החברות הזו סבבה סביב כסף, מי קנתה ותחזירי לי וכסף פה וכסף שם וכסף וכסף וכסף כי זה הדבר היחיד שהיה לך יותר ממני. כל השאר לי תמיד היה יותר. יופי ומוח והתנהגות לא של בהמה.
את זה שהאמא הפלצנית שלך הייתה עושה לי פרצופים השד יודע למה, אולי היא ידעה שאת מתה להיות חצי ממני והרגישה רע בשבילך.
זה בסדר מבחינתי כי היא גם לא בדיוק אדם ששווה להתמקד בו או לזכור אותו. אני גם זוכרת שאת ממש היית מרוצה מזה שהיא לא נחמדה אליי.
זה שתמיד צעקת עליי למה אני מאחרת ולמה אני זה ולא היה לי נעים להגיד לך "שמעי אחותי הכרחתי את עצמי לבוא כי לשבת איתך באותה מסעדה זה כמו לשבת עם כל סגל האס-אס ולאכול פאקינג שטרודל"
זה שעשית פרצוף על זה שכשהיה גשם שאלתי אותך אם את יכולה להוריד אותי בצד השני של הכיכר (בערך שישה-שבעה מטרים קדימה) ואחרי זה הלכת וסיפרת את זה לבנות האחרות ואמרת שאני מפונקת ומה הקטע שלי בכלל ושאני פלצנית.
או זה שהיית אומרת לי בואי איתי לשם ולשם ואז מתעצבנת שאני לא משלמת על הדלק.
או זה שהיית בכוונה אומרת לי בואי לקניון קובעת איתי שעה ואז אומרת לי סעי באוטובוס רק בשביל להגיד לי יא מפונקת יא מפונקת.
זה שתמיד היית מנסה לגרום לי להרגיש רע עם עצמי כדי להרגיש יותר טוב עם זה שלך אסור לאכול שום סוג של אוכל משמין ועדיין הצלחת להיות בגודל של השמש.
אולי היית איזה מקובלת בתיכון ואולי היה לך חבר מפחיד (שפעם הרביץ לי ונראה לי שאהבת את זה) אבל אין לזה תוקף בעולם האמיתי.
במיוחד ידעתי שעיצבן אותך שכל החברות שלך בתיכון אהבו אותי ואהבו לדבר איתי וחשבו עליי דברים טובים ואני יודעת שזה עיצבן לך את התחת וזה מה זה מצחיק אותי.
אני לא מתגעגעת אלייך, אבל לימדת אותי הרבה דברים, כמו איך לזהות אנשים שיש להם בעיות עם עצמם וצריך להתרחק מהם, איך לאהוב את עצמי ולא להקשיב לאיזה פוסטמה שאולי הייתה איזה מקובלת בתיכון כי יש לה פה ג'ורה אבל חוץ מזה אין לה יותר מדי, איך לא לתת לאף אחד לדרוך עליי או להרים עליי את האף ואיך לחשוב על עצמי שאני נהדרת בלי אישור של איזה נסיכה פתח-תקוואית בשקל תשעים שאף אחד בכלל לא זוכר את השם שלה.
החיים שלי מדהימים בלעדייך, אל תחזרי לעולם!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
AdventureTime