סימנים של פריחה...

הוא אוהב אותי, הוא באמת אוהב אותי

ומשהו בי כלכך דפוק בפנים, משהו בי לא מאמין שהוא יכול לאהוב מישהי כמוני

שאני פחות ממה שהוא צריך, שהוא יותר ממה שאני משיגה

אני עדיין מסתכלת על אנשים ברחוב שהוא מחזיק לי את היד ותוהה אם הם חושבים מה הוא עושה איתה

הוא באמת אוהב אותי והוא מראה את זה, בכל חיבוק ונשיקה

הוא מחזיק לי את היד באוטובוס גם אם הוא יורד עוד שתי תחנות וברחוב גם אם כלכך קפוא שהאצבעות כמעט נושרות

הוא נותן לי מנת חיבוק באמצע הלילה למרות שאנחנו בכלל לא אוהבים לישון מחובקים, כדי שאני אזכור שהוא שם

ובבוקר מעיר אותי בעדינות כי הוא יודע שאני לא טיפוס של שעות מוקדמות ובקרים קרירים

הוא באמת אוהב אותי והוא דואג להגיד לי את זה

ובבוקר לפני שהוא יוצא ללימודים, הוא מנשק אותי ולוחש לי שהוא אוהב 

וככה אני יודעת שגם היום הכי מסריח שיש לא יוכל לנצח אותי, כי בסופו של יום יש לי אותו

והוא אוהב אותי ואני אותו.