סימנים של פריחה...

בא לי לצעוק עליך שאני אוהבת אותך, לא לתכנן לעצמי מתי זה הרגע הכי נכון

בא לי להגיד לך שאתה מדהים, ג'נטלמן אמיתי, שאני כלכך שמחה להסתכל עליך מהצד 

לראות איך אתה נכנס לחיים שלי, שובה את האנשים החשובים לי

בא לי לספר לך שלפעמים שאתה מדבר בא לי לתפוס לך את הראש ולנשק אותך כלכך חזק

ואז לחבק ולמעוך אותך שתדע שאתה לא הולך לשום מקום

שכלכך טוב לי איתך כמו שלא היה לי עם ההוא

כיף לי שאתה מבין אתה השטויות שלי, שאני לא צריכה ללכת על ביצים לידך

שאני יכולה להיות הכי אני שיש ולספר לך את כל הרעיונות הכי מטורפים שלי בלי שתעקם את הפרצוף

בא לי לצחוק איתך כל הלילה ולקום בבוקר ולנשק אותך

כי כזה אתה, אתה החבר הטוב שלי שאני יכולה לצחוק איתו שעות והחבר שלי שאיתו אני אוהבת להתעורר בבית

אני מרגישה שהתקופה הזאת טובה,

שהיא מביאה הרבה אופטימיות למרות שזאת תחילת החורף

אני מרגישה שההחלטות שלי נכונות

שאני יכולה להיות עכשיו מה שבא לי

לשוט עם הדימיון והרצונות שלי למקומות הכי טובים שיש

כי כרגע עכשיו השמיים הם הגבול בשבילי

הרחוב שלי תמיד פעיל, אני אוהבת להכין לי את כוס התה שלי, לסגור את דלת המרפסת ולהרגיש שיצאתי אל החלל הפרטי שלי,

החלל הפרטי שלי מרגיע אותי עם כוס התה המועדף עלי.

ביום שישי הייתי צריכה את החלל שלי שראיתי אותך, ראיתי אותך איתה.

הרגשתי כלכך לבד באותו רגע, נטושה במערכה הזאת.

הרגשתי המסכנה, הרגשתי כאילו אם אראה סימן שאני שם אני אחשוף את הלבד הזה

פתאום הכל נהיה מבולבל בראש, רציתי שההוא יהיה איתי, שתראה שגם אני התתקדמתי,

שאני לא אפחד לדבר ולהראות שאני שם.

אבל הוא לא היה, לא הוא ולא אף אחד אז ברחתי, נפכתי לבלתי נראת

לא רציתי להיכנס לסיטואציה הזאת ככה חשופה, ידעתי שתדע שאני מבולבלבת,

שמליון ושתיים תחושות עוברות לי בגוף עכשיו.

ושוב הרגשת הבחילה הזאת חזרה, רציתי לחזור אל החלל שלי, להכין לי את כוס התה שלי ולהסתכל על הרחוב שלי ועל האנשים

אבל החלל היה רחוק ממני והבחילה הייתה חזקה ורציתי לצרוח ולחבק מישהו.

אני שמחה שהמשכת, שמחה שטוב לך ושמחה שנתת לי להיות פרק בחיים שלך.

אבל הפרק של שנינו נגמר, וכל אחד המשיך הלאה וכנראה תמיד הבחילה תחזור כי תמיד יהיה לך מקום אצלי.