בכתיבה חופשית
כי ראיתי את דרכי נעלמת ביער סבוך, בין קירות חורשים
ובתוך האדמה המדממת רגלי ננעצות היכו שורשים |
| 2/2007
לעמוד מאחורי רן בכור
לא תקבלו פה איזה מסר לחיים או פוסט מושקע עם סיפור מלא עומק ופאנצ' שנחשף בקצהו השני,
מה שכן תקבלו פה הוא את ראי עצמנו עם קמצוץ רכילאי, מפי בחור ממוצע (מינוס) בן 21 שנמצא בשלבי שחרור מצהל.
אתמול הלכתי לראות סרט ב"ייס פלאנט" שבקניון איילון ברמת גן, שתי קופאיות ואפס תור היו מנת חלקנו בדרכנו באיחור קל לסרט "לגעת ביהלום", בעודי עומד בתור הקצר שכן היה (זוג אנשים שכבר עמד סמוך לקופה) נשמע קול מאחורי, אינני זוכר מה אמר אך כתגובה סובבתי ראשי לכיוונו במהירות- נראה מוכר חשבתי לעצמי, סובבתי שנית כי ראיתי גם נערה מאחוריו, בחנתי אותה ואותו בשנית באותה מהירות כמו בפעם הראשונה, "רן בכור... זה מהשיר שלנו והטלנובלה הזאת שהייתה בערוץ 2" אמרתי לעצמי ושותפתי לסרט קלטה אותו דבר.
בכל אשר עשה ליד הקופות כמו לשאול "הסרט "אל תגלה" כבר התחיל?" הרגשתי את נעיצת העיניים החוזרת בו וההתעניינות המוגזמת מצד זאת שאמורה למכור לנו את הכרטיסים (!!!), כשקניתי פופקורן ושתייה השיחה המרכזית בקרב המוכרות הייתה... איך לא? הוא!
נסו לחוש מעט ממה שהרגשתי, הנה תראו:
תגידו, מה יש בתמונה הזאת שאני לא מבין??!
זאת הפעם האחרונה שתתלה כאן תמונה של בחור... אל תחשבו שזה הופך להרגל...
סתם אחד.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
