בכתיבה חופשית
כי ראיתי את דרכי נעלמת ביער סבוך, בין קירות חורשים
ובתוך האדמה המדממת רגלי ננעצות היכו שורשים |
| 3/2007
עיניים כחולות זרות
לעיתים ממספר טלפון אחד מתחיל תהליך ואולי משפיע על תהליך בצורה שבלי אותו מספר טלפון- זה לא היה קורה.
במחשבותיי אני קורא אנשים- המשמעות היא כי אני מסוגל לראות מה עובר להם במוח- מה הם חושבים עלי ומי הם מבחינת אופי, אולי תניחו כי אני מנסה להיות מה שאני לא, אך בדיעבד אין זה המוח שחושב אלא העיניים שמפרשות הכל מזגוגויתהם של אחרים, ברגע שהלב נכנס לתהליך קבלת הפרשנויות וההחלטות- שם אני נופל, בגדול.
עיניים כחולות הן המקום לשקוע ולמות בו. טביעה בחסד אל תוך מצולותיו של אישון כחלחל.
עיניה הכחולות הותירו כרגיל חסר יכולת לפרשן, שם אני נגמר ומתחיל הלב, פעימות נוספות מהדהדות בדהירה בחזה והמוח מסרב להודות כי יתכן ואני אכשל פעם נוספת אל מול אותן עיניים כחולות, על פנייה ומיתר המילים שיצאו קלטתי כי היא מרחפת, מנסה להשיג מה שהיא רוצה, סטלנית, כנה ולא משחקת משחקים מיותרים.
ארבעה ימים שעברו כנראה הותירו אותי מתקשה וכועס להודות בטעותי, מתבייש לנוכח העובדה שפעם נוספת עיניים כחולות הפילו אותי בפח, פעם נוספת חשבתי שאולי היא משהו שהיא לא, זה לא שהרגשתי משהו כלפייה (כאן אני מפסיק להתנהג כמו בחורה) אך כמו כל דבר שיצא לי לעשות בשנים האחרונות- הרגשתי כישלון כלשהו בעורפי נושם ונושף, מאיים להפיל אותי מדעתי. החשש מכישלון הוא זה שהכניס אותי למועקה בואכה רוגז יותר מאשר החשש כי עלול היה להתפתח פה משהו מעבר.
יצאתי החוצה לנשום אוויר מטאפורית ופיזית, לנסות להסיח את דעתי מעוד קטע שלא יצא כמו שרציתי, מעוד כשלון ברצף שמהדהד בחלל אי שם מלפני הרבה הרבה שנים בתיכון, ליטפתי את הכעס והרוגז בנעליי "פומה" כתומות שכבר מזמן חיפשתי אחרי משהו לנעול, לקחתי את האוטו והתרחקתי לקניונים המוניים, לחומוסייה ביפו, למים המתנפצים על חוף ימה של יפו, לנסיעה צפונה בדמות איזה מסעדה טובה בנצרת דרך כביש החוף- שם הגבלת המהירות היא המלצה בלבד, ביקרתי חבר מהצבא ונסעתי לזיכרון יעקב ליום, ניקיתי את הראש במסלול הליכה ונוף עוצר נשימה, בשיחות על עבר-הווה-עתיד, על אני ואתה ועל מה אנחנו רוצים כל אחד מעצמו... ומבכלל.
חזרתיי הבייתה שכשלוני עדיין מיטלטל לו במוחי, מנסה להבין היכן טעיתי ואיך זה קרה... שוב.
שתיתי בירה עם חברים- שם קיבלתי נאום שלם, חברי אמר לצאת מזה, לברוח מזה לטיול בדד בחו"ל, אני אמרתי שמניסיוני אותן צרות ובדיוק אותו גובה ביצה תחכה לי שאחזור לכאן- חו"ל לא יפתור כלום, רק יעכב אותן במעט. הוא ניסה לפרוש את עברי ועלילותיי ועלילות חברי כמרבד קסמים למסקנות חדשות, לעבר נושן ועתיד שמחכה לו אי שם. ידעתי שהוא צודק רוב הזמן, אותן מחשבות והכרות לא פסחו גם עלי. רק, כמו עכשיו, אין לי פתרון קסם.
היום עברתי ניקוי ראש בזיכרון יעקב וגם אי שם- בפאב עפוף עשן שיושב בצומת הרחובות פרישמן את דיזינגוף בתל אביב.
ולא משנה מה יאמרו אני יודע שגם אם לא תדברי איתי שוב- לא יהיה לי אכפת, לא ממך. אבל איך לעזאזל זה קרה, איך נכשלתי שוב.
סתם אחד.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
