בכתיבה חופשית
כי ראיתי את דרכי נעלמת ביער סבוך, בין קירות חורשים
ובתוך האדמה המדממת רגלי ננעצות היכו שורשים |
| 3/2007
העתיד כבר שם
עת לנדודים, זמן למחשבות.
ויש המון מחשבות עכשיו שאפשר לחשוב.
בדיוק שחשבתי שאין נושא אחד בעולם שמעניין אותי ויש לי סיכוי להגיע איתו לאנשהו, אני מגלה כי לא חסר מה לעשות ויש כל-כך הרבה מאיפה להתחיל ולאן להתפתח, עולמות שלמים נחשפים ומתגלים כחלל חיצון חסר ואין קץ, אני מתמסר למחשבות הללו וממשיך את הרשימה, היא הצהרת כוונות. התחלתית.
טלפון או הודעה היא לא החזירה, היא גם לא ענתה לניסיון אחרון שלי לדבר, מוזר שלא ראיתי את זה על פנייה, היא הצטיירה כמישהי כנה, יתכן כמובן שבלעה אותה האדמה אך לא הייתה שום כתבה בעיתון שתעודד הנחה זו...
טיול יום בזיכרון יעקב עם חבר מהצבא שלא ראיתי זמן רב העלה בי רוח חדשה לנדודים ולתקוות, זה זמן רב שלא היה לי מושג מה אני רוצה לעשות, ראיתי את העתיד כמקום שלא יאפשר לי למצוא את חלומותי מכיוון שכנראה הם לא שם אלא בעבר. הדרך בה בחרתי לקחת את החפש"ש שלי פותחת בפני אופציות, ללמידה והסקה, אני מגלה כי אותה רשימה שהכנתי מבעוד מועד שמסמלת עבורי את מה שאני מייעד לעצמי בעתיד- היא הינה רק קצה הקרחון של כל שיש לעשות ושצריך לעשות, ופתאום נראה שהזמן מהווה הגבלה יותר מאשר החוסר במשימות ורעיונות לביצועים.
במשך כל חיי הגבלתי את עצמי למקומות ושעות כדי להישאר בסביבה מוכרת ואהובה, סביבה שלא תמיד הוכיחה את עצמה במחשבה לאחור, אני יכול לומר כי תקעתי את עצמי מחשש להתפתח לבד, העדפתי את הביחד של החברים על פני מציאת הדרך "לעשות את זה" לבד. היה זה חבר טוב שלי ששלח אותי מפאב "בוקובסקי" בתל אביב לחו"ל, הוא אומנם משרת עדיין בצבא, אך הוא עודדני ואמר ש-די! אני חייב להתרחק מכאן לזמן מה, וזה לא שהרעיון לא ישב לי במוח זה זמן מה, הוא פשוט היה צריך להתפתח ולקבל תאוצה בדמות עידוד מדמויות נוספות.
אם זה החבר שאמר את זה, אם זה אותו טיול אצל דמות מעברי הצבאי (איזה כיף לומר "עברי הצבאי"!) שהוכיח לי שיש כל-כך הרבה בכל-כך מעט זמן, שזה בסדר לבחור את הבחירות שלך גם אם הן שונות משל אחרים, שלא תמיד חייבים ללכת בדרך המוכרת- דווקא השבילים הפחות מוכרים הם אלו שיביאו אותנו למקומות מיוחדים יותר, לבסוף הייתה זו אימי שהעלתה רעיון גרנדיוזי של לימודי אנגלית מתקדמים למשך כמה חודשים על חשבונה בלונדון.
איני יודע מהי בחירתי ומהו הרצון שלי כעת, אני אמשיך בדרך הנדודים השבוע בביקורים אצל כל אותם אנשים שיצא לי להכיר ולאהוב במהלך שירותי ולא לשמור על קשר רציף, רעיונות חדשים יועלו תוך כדי ושאלות ללא תשובות יבואו כל העת. חפש"ש הוא ככל הנראה אחת התקופות הטובות ביותר שיש- אתה מקבל משכורת ולא צריך לעבוד, תוסיפו אפס דאגות והרבה תקווה שמחליפה את הייאוש- זה באמת נוח.
אני לא יודע מה יצא מזה ולאן פני, גדול הוא מי שיודע מה העתיד צופן בחובו- פשוט שווה לחכות ולראות מה טמון בו, על כמה וכמה שווה לנסות ולהביא אותו אלייך, פעם נוספת אני נשמע כמדריך להגשמה עצמית סטייל "הנזיר שמחר..." אך זה הכי קרוב שיכולתי להמחיש את האושר שטמון בחיוך מקצה לקצה בין שפתיי.
סתם אחד.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
