המציאות השבורה לקחה אותה רחוק
הרבה ימים של בכי, מעט ימים של צחוק
תמונות ילדות של קיץ תלויות לה על הקיר
מדהים כמה חיוך יכול להסתיר
והיא הבטיחה לעצמה: גם אלוהים לא יעזור
כלום כבר לא ישבור אותי, כלום כבר לא ישבור
ואישה אחת אמרה לה, אבל היא לא הבינה
את לא אישה פלדה, את אישה חרסינה
והיה לה מן מבט עם כוח לא מוסבר
היא פיזרה הרבה שקרים אבל לא את השיער
עם צרידות כזאת כהה גם בצחוק הכי בהיר
מדהים איך שכוח יכול להיות שביר
ושנים היא לא חשפה בפניו את הקלפים
רק בחושך הסודות שלה הפכו להיות שקופים
והוא ראה אותה עמוק גם בלי לדבר
מדהים כמה שתיקה יכולה לספר
והיא הבטיחה לעצמה...
וכל מילה בסלע.
שברי זיכרונות מהילדות שלי עוברות מול העיניים ואני תוהה איך הכל השתנה, איך הכל נהיה מכוער.
כאילו מרגע שאיבדתי את התמימות של הילדה הקטנה שהייתי, כל האמת המכוערת נחשפה.
"החיים הם תותים עם קצפת וסירופ מייפל." אחח לפעמים אתה עושה לי כ"כ טוב בלב.
Like I said you know I'm almost dead,
You know I'm almost gone.
אני צריכה זריקה של אושר
נשיפה של אופטימיות
וקצת שלווה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
