I guess it doesn't matter anymore

יום כדור הארץ . 

כולנו יודעים מה זה אומר -

זה אומר ש"כולנו" מתגייסים לעזרתו של כדור הארץ.

כולנו נותנים שעה של נוחות מעצמנו, ויושבים ללא חשמל, לאור נרות, הכל בשביל כדור הארץ.

האם זה באמת -בשביל- כדור הארץ? או שאולי זה בשבילנו בני האדם, שחיים פה ומפחדים שאם לא נעשה משהו - החיים פה יגמרו?

אנחנו לא עושים את זה בשביל הרגשות של כדור הארץ, כמו נער במצוקה או משפחה ללא אפשרות כלכלית שלהם אנו תורמים מצרכים לפני חג הפסח.

אנחנו עושים את זה בשביל החיים שלנו בכדור הארץ, 

אבל לא אמרתי שזה רע.

הרי אין לכדור הארץ רגשות, ומה הבעיה לדאוג קצת לעצמנו? 

לדאוג לזה שנוכל להמשיך לחיות פה והצאצאים שלנו יחיו פה בשלום ובנוח ובבריאות?

אין שום רע, זה טוב.

אז למה יש הרבה אנשים שלא תרמו את חלקם ביום כדור הארץ אתמול?

שלא דאגו בעצם לעצמם - ובשביל החיים שלהם ושל הילדים והנכדים והנינים שלהם , ונתנו שעה של חוסר נוחות מסוימת, ללא אור וחשמל?

כנראה שבלחץ החיים השוטפים היומיומיים שלנו, לדאוג לעתיד הרחוק יותר - נראה שולי ולא דחוף.

או שהם חושבים, נו באמת - אחד יותר אחד פחות, מה זה משנה אם אני אכבה את האור? מה זה כבר יעשה? חוץ מזה, שיש דברים דחופים יותר שצריך להפסיק לשעה- אוטובוסים, מכוניות, בתי חרושת, מפעלים.

צודקים.

אבל גם מסע של 150 קילומטרים, מתחיל בצעד אחד קטן של אדם אחד קטן.

כמה - זמן - לא - הייתי - פה . 

הפעם האחרונה שהייתי פה הייתה כשהייתי בחופש גדול אחרי כיתה ח' , זה אומר - לפני שלוש שנים כמעט .

היום אני כבר בן אדם אחר - 

קודם כל , אני בת 17 עוד חודשיים , 

אם מישהו לא עשה חישוב - אני בסוף כיתה י"א .

יש לי חבר כבר שנתיים <3 

עברתי דירה .

התבגרתי , פיתחתי תובנות לחיים , 

הבנתי מי חבר ומי לא .

אמא שלי התחתנה , 

ונולדה לי אחות קטנה לפני כמה שבועות . (:

זה ערער את היציבות שבקושי הייתה לי ,

מבולבלת , לא יודעת איך להמשיך .

יש לי הרגשה שאם אני אמשיך להיכנס שוב , 

אני הולכת לדבר על המשפחה שלי , 

על החבר שלי , 

ועל החברות שהבנתי שאין .

תמשיכו לעקוב , אולי עוד תופתעו (:

התגעגעתי וכיף לחזור , 

אני אוהבת אתכם אפילו בלי להכיר <3