חיפושינה

בהתחלה היה לי חם ונעים. ושקט. לפעמים היה קצת אור, מעומעם כזה. לפעמים שמעתי רעשים קטנים. ולפעמים גדולים. אבל בעיקר היה שם שקט. ושחיתי לי בשקט הזה. במים שהיו רק שלי. ישנתי כשרציתי, זזתי או לא זזתי כשרציתי. והיה לי את השקט שלי. מדי פעם הרגשתי כאילו דוחפים אותי , אבל שום דבר דרמטי במיוחד. הכל היה שלי ורק שלי. ואף אחד לא התעניין יותר מדי. היה לי כייף. פתאום לחצו עלי, לא יודעת בדיוק מאיפה זה בא. רק לחץ. חזק. יותר חזק. הכי חזק. זה לקח המון זמן. הייתי מבולבלת נורא. רציתי רק שזה יפסיק כבר שאוכל שוב לשחות ולנוח. בעצם רציתי כבר לישון. הייתי עייפה כל כך. ואז כל הגוף התכווץ לי והרגשתי שקשה לי לנשום. וכל המים מסביב נעלמו לי. ורק הלחץ הזה, ברגליים, בבטן, בגב ובעיקר בראש. ואז שמעתי אותה צועקת. חזק היא צעקה. היא צעקה עלי? מה היא רוצה. אני זוכרת אותה צועקת. בעיקר על איש אחר, ועל שנים שלפעמים גם בוכים. אבל הפעם זה היה שונה. היא פשוט צרחה. נראה לי שהיא קוראת לי. אני פה, ממש קרובה, רציתי לצעוק. אבל לא יצא לי. רק בכיתי ונכנסו לי מים לפה. אבל אז בבת אחת הכל קרה לי. היה ממש קר. קפוא. רציתי להגיד לה שקר לי ותחזיר אותי חזרה, אבל בלי שאפילו אמרתי היא הבינה ומיד עטפה אותי. היה לי כייף שם איתה אבל בכל זאת בכיתי. לא יודעת למה. ככה זה יצא. היא ליטפה אותי והביטה בי. אהה, ככה את נראית, היא חייכה אלי חיוך עייף. כן, גם את נראית לא משהו, רציתי לענות לה. אבל שוב יצא רק בכי. והיא ליטפה. וקירבה אותי למין בלון גדול, שהיה לו ריח מוכר. נעים. אבל היה לי קר. הוא קצת חימם והריח שלו סיקרן אותי. הרגשתי שאני מכירה אותו ממקום אחר וזה עשה לי טוב. זה אפילו קצת ניחם. והיא דחפה לי אותו לפה. ולא ידעתי למה. אז בכיתי, הפעם כי רציתי לבכות. והיא התעקשה ודחפה שוב. ושוב בכיתי כי לא ידעתי מה לעשות עם הבלון הזה. ויצא ממנו משהו והיה ריח יותר חזק, אז ויתרתי וניסיתי. והריח הזה, שיכר אותי וגם הטעם הזה, המתוק. היה כל כך טוב ושקט שוב, לא יודעת מאיפה, אבל ממש התמכרתי לו מיד. ואז נהיה לי חם בבטן, ואז בגב. והעיניים נעצמו לי והיה לי כבד. ושוב נעים. ונזכרתי במים שכבר לא היו סביבי. והתגעגעתי. כבר לא ידעתי למה, כי גם כאן היה כייף. ופתאום הגיעה אור חזק, ושמעתי אותה צועקת, אבל הפעם זה לא היה עלי. ואז האור הפסיק. אותי היא רק ליטפה ואהבה. אני ידעתי שהיא אוהבת אותי. היה לה כזה מין חיוך אלי. שהיה רק שלי. והיא לקחה לי את היד ביד הענקית שלה ואמרה לי: "ברוכה הבאה למשפחה שלנו, נינה, בואי תכירי את נדב"