I'm Not Stupid

אז הגיע סוף החופש. בערך. כמעט. נותרו יומיים. יומיים לבלות, ללמוד, לצאת, להשלים פערים עד שני.

אני למען האמת, לא יודעת בידיוק איך לאכול את זה. אם לשמוח, כי לימודים ודי ללבד המעיק, או אם להיות ממש עצובה כי סוף סוף נוח לי ולא בוער לי כלום.

אני חושבת שאהיה עצובה :). סתם. נחייך. אבל זוהי בהחלט חתיכת באסה.

מחר קניות. יאי. שעון דיזל - אני מקווה.

הקטע החזק יותר, דיברתי עם מישהי בנוגע לדברים שאני מרגישה. ממש פתחתי מולה הכל. היא כמו השרינק שלי. היא באמת מקשיבה. איזה קטע שיש אנשים כאלו, והם לא מכירים אותך אפילו?

ובכלל,

אין לי פה אנשים מגניבים. איך אין פה?

מי מגניב שיגיד אני

יום נפלא,

איגואנה

אה, וחזרתי לקרוא מלא ספרים שקראתי מזמן מזמן. איזו נוסטלגיה :)

החופש הזה, הוא לא היה חופש. באמת. הריצות והתזזיות וכל השטויות. לשמור פה ולשמור שם. אבל הייתי המון במרכז, והיה כיף. והכרתי אנשים מגניבים, שהתבררו כמעצבנים, אבל כמגניבים בכל זאת.

וכל הבחינות..והבחנים.. לעזאזל איתם. תלמדו אתם V3 בצרפתית :כעעעעססס:

טורי איימוס, כפרעליה. עושה רק טוב בנשמה.

אני מרגישה שאני בנאדם ממש שלא תלויבאחרים, כאילו אני איזה קו מקביל לשאר היקומים, ושום דבר לא מתנגש ולא מזיז לי.

וזה לא שלא מזיז לי, אלא שלא מזיז למי שאני רוצה שיזיז לו. וזה כזה מתסכל. לדעת שאתה מעניין ומושך ואחרים פשוט לא מגיעים למצב של לראות את זה.

כי אחרים כן. אבל למה לרצות את אותם בלתי מושגים?

איזו שאלה מטומטמת אלוהים

איגואנה