וזה עוד פעם קורה.. הקטע הזה. אני שונאת לגשת לארון הבגדים. שונאת להתלבש. שונאת לצאת מהבית. אבל יש ברירה? ואז מתחילות המדידות הארורות האלה... אני אלבש חולצה, ואוריד, ואלבש עוד אחת, ואוריד, וזה לא נפסק... שום דבר כבר לא מחמיא. הדמעות כבר עולות לי לעיניים. אני משתדלת לא לבכות, בשביל מי? מה זה יקדם? חנוקה מדמעות, עצובה, מרגישה כבדה ואשמה, אני פורשת לבגדים הגדולים שלי ויוצאת מהבית.. הלוואי שיכולתי להיות שלמה עם עצמי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
LonelyRoad