פרק שני.

מקווה שתאהבו 33>

פרק 2:

את חצי השנה הראשונה בתיכון העברתי בחברתו של רובי, אפשר לומר שהיינו החברים הכי טובים, לפחות מבחינתו. הוא היה האהבה הראשונה שלי, אבל לא כל אהבה אמורה להתממש.
ימים וחודשים עברו באיטיות בבית הספר, כשאני בלתי נראית.
יש אנשים שהיו רוצים לשנות את זה, אבל אני לשם שינוי אפילו נהנתי מהיכולת שלי להיות בלתי נראית.
שלושה חודשים לפני סיום הלימודים, הכרתי אותה.
היא ניגשה אלי בזמן ההפסקה השנייה, 7 דקות לפני הצלצול.
הוצאתי את הספרים לשיעור הבא מהלוקר שלי והיא ניגשה אלי מחויכת.
תחילה היא רק אמרה שלום, אבל אחרי 5 דקות של היכרות היא הזמינה אותי אליה הביתה ליום המחרת בשעה שש.
תחילה חשבתי לדחות את ההזמנה הנדיבה, אבל היא נראתה כמו מישהי שכדי להכיר.
ביום המחרת התייצבתי בביתה. אני זוכרת שנכנסתי ונדהמתי מגודל הבית, מהחדר המאובזר שלה, מארון הבגדים הענקי. ישבנו על המיטה הגבוה והלבנה שלה עם צלחת פופקורן ענקית ודיברנו במשך שעות. תחילה התברר לי שהיא גדולה ממני ב3 שנים, היא סיפרה על זה שהיא לומדת משחק כבר קרוב ל-9 שנים בבתי ספר ידועים ושהיא אפילו כיכבה בכמה פרסומות קטנות ואפילו השתתפה כמה סדרות בטלוויזיה! הייתי המומה מכל מה שיש לה!
מעבר לעובדה שיש לה כל מה שהיא רק יכולה לדמיין, היא חייה את החלום. היא הייתה הילדה היפה ביותר בבית הספר! וכמובן שיופי מביא גם בנים שרוצים אותך ובנות שרוצות להיות כמוך, אז אפשר לומר שהיא הייתה סוג של אגדה בבית הספר שלנו.
לבסוף, אחרי שעה וחצי של דיבורים על הקריירה ההתחלתית שלה בתור שחקנית, היא החלה לספר לי על כך שיש לה בעיות בבית הספר במובנים אחרים.
היא סיפרה לי שמספר הנכשלים שלה עולה על מספר העוברים שלה ואם היא תמשיך ככה, היא לעולם לא תתקבל לשום תפקיד שהוא.
היא הסתכלה עלי בעיניה החומות והגדולות בזמן שסיפרה לי את זה ואפשר היה לראות דמעה קטנה שוטפת את עיניה.
לא יכולתי לפעול אחרת, בתור בן אדם ואני חושבת שמעכשיו גם חברה, הצעתי לה עזרה.
תחילה, מכיוון שעוד לא למדתי את החומר הייתי צריכה ללמוד אותו לבד, בעצמי.
כל יום במשך שעתיים הייתי באה עלייה הביתה ומלמדת אותה, כל יום מקצוע אחר.
במשך ימים שלמים, מצאתי את עצמי לומדת ספרים ענקיים בנושאים שלא יכולתי לדמיין בכלל.
אבל המאמץ השתלם! הציונים שלה החלו להשתפר ובסוף השנה היא סיימה את הלימודים עם ממוצע של 75.
היא הייתה כל כך גאה בעצמה. השמחה והאושר שהאירו את פניה היפות, גרמו לי תחושה טובה ולשם שינוי הייתי גם אני קצת, אבל ממש קצת גאה גם בעצמי.
במהלך החופש הקשר בינינו כמעט והתנתק, לא היינו נפגשות ויוצאות ביחד, רק בשעות הצהריים היא הייתה מתקשרת אלי ומספרת לי את כל מה שעבר עליה ביום לפני וככה בעצם מוציאה אבן קטנה מהלב, בידיעה שהיא תשמר טוב. וזה מה שהיה . אני הייתי אשת הסוד שלה, לא היה דבר שלא ידעתי עליה, או על הסובבים לה.
למרות שלא נחשבתי לחברה הטובה ביותר שלה ידעתי שבלעדי, היא לא הייתה מסתדרת.
ככה, גם בתור בלתי נראית, ידעתי על כל הנושאים הרגישים שבראש הפירמידה.
עכשיו, כשני נזכרת בכל התקופה הזאת, לא הייתה פעם אחת שדיברנו עלי יותר מ5 שניות. וגם אם כן דיברנו, תמיד נושא השיחה איכשהו היה נקשר לבסוף בה.
בימים האחרונים לחופש, קבענו להיפגש, היא אמרה שהיא רוצה להראות לי משהו.
הגעתי לפארק כשרק פנסים מעטים מאירים אותו והתחלתי ללכת באיטיות בשביל שמוביל לנקודה בה קבענו.
בסוף השביל ראיתי אותה, ישובה על רגליו של גבר אחר ומנשקת אותו.
היא הסתירה את פניו עם שערה, אך צעד אחר צעד הגבר נראה לי מוכר יותר ויותר.
"אהמ.." הוצאתי מין כחכוח מוזר מהגרון בכדי להסב את תשומת הלב שלהם אלי.
"הו.. ליאת.." היא הסיטה את ראשה מפניו של הנער במהירות וקראה לעברי בחביבות.
עכשיו כבר ראיתי בברור את הנער שהחל להאדים בעקבות נוכחותי.
"רובי?.." אמרתי את שמו בשקט, מנסה לעקל את הסיטואציה.
"היי ליאת.. " הוא אמר באי נוחות כשחיוך מאולץ על מפניו.
"רובי.. אתה ו?" שאלתי, למרות שהתשובה הייתה ברורה לגמרי, מנסה לא להישמע המומה מדי מהתשובה.
"כן!" היא השיבה מאושרת ונישקה אותו שוב בפה אבל רובי קיצר בעקבות הנוכחות שלי.
"וואו!" אמרתי בקול המום ומזועזע ביחד, עם חיוך מאולץ על פני.
"אני יודעת.. לפני כמה ימים פגשתי אותו.. וזה היה חיבור מידי! ידעתי שתשמחי בשבילנו!" היא אמרה, כאילו זה מובן מאליו.
"כן.. בטח!" אמרתי בזיוף שרובי שם לב עליו.
היא חייכה וחיבקה את רובי אשר היה עסוק בתגובה שלי.
לא אמרתי דבר,רק הסתכלתי בזוג המאושר וחייכתי חיוך מאולץ.
אחרי כמה שניות, הרגשתי כאילו הלב שלי לא יוכל לעמוד בעוד מגע בין השתיים ונפרדתי מהם בחביבות.
יותר לא יכולתי להסתכל על רובי באותה צורה, התאכזבתי מהבחירה שלו בה.
זה הרגיש לי כל כך מוזר. אפילו אחרי שהיא נפרדה ממנו, זה עדיין היה אחרת.
הקשר שלי עם רובי נותק ורק מדי פעם דיברתי עם ילדה בשם נעמי, היא ישבה לידי בשיעורי המדעים. אבל הקשר בינינו לעולם לא היה רציני, מעולם לא נפגשנו ורק בבית הספר מידי פעם היינו מעבירות את ההפסקות ביחד. בשאר ההפסקות הייתי לבד. זה לא הפריע לי.
ככה, את שלושת השנים הבאות שלי בתיכון, העברתי כבלתי נראית וכצל שלה. גם כשהיא לא הייתה שם, עדיין הייתי נחשבת ככה.
במשך השנים, הקריירה שלה המשיכה לצמוח ולצמוח, היא החלה להשתתף בסרטים מרכזיים ולבסוף אפילו קיבלה תפקיד ראשי. הסרט לא היה הצלחה גדולה, אבל זה לא שינה דבר כי היא כבר סומנה כדבר החם הבא של הוליווד. היא החלה להסתובב ולצאת עם אנשים שבן אדם רגיל רק חולם לפגוש אותם. היא החלה לצאת עם בחורים שונים, חלקם נחמדים חלקם פחות, מפורסמים יותר ומפורסמים פחות, אבל כולם יפיפיים וכובשים. בחורים שאני, יכולתי רק לחלום עליהם.
היא הייתה יוצאת לפחות פעם בשבוע לאירועים מתוקשרים, לא שאני הייתי נוכחת בהם פשוט אחרי כל אחד מהם הייתי מקבלת שיחת טלפון על המתרחש.
ככה, מצאתי את עצמי יודעת עכשיו על הכוכבים והאנשים המוכרים ביותר בעולם!
לבסוף, אחרי שלוש שנים, כשאני בת 17.5, סיימתי את הלימודים, בהצטיינות יתרה, אבל סוף סוף סיימתי.

פרק הבא מצטרפת דמות חדשה

יש למה לחכות.

תגובות?

נ.ב: שמתי לב שיש כזה דבר קוראים קבועים בבלוגים אחרים, מי שמעונינת להיות קבועה שתגיד :]