נקמה מתוקה של החיים שחמקו בין האצבעות

משפט קטן,מילד קטן. קטן בגודל קטן מהחיים.

 שחילחל בי כמו סכין מטבח חדה ישר אל הבטן אל המקום הכואב ביותר

הנקודה הרגישה והקטנה שהכי כואבת לי, עקב אכילס שלי..נקודת התורפה.

אז מה אם לא קורה לי כלום בחיים עכשיו אז מה עם משעמם, אין ריגושים כמו פעם, אני עוד צעירה והחיים עוד ארוכים

אז מה אם כרגע נראה הכי שחור שיכול להיות, הכי קטן, הכי עצוב.

 יהיה טוב באמת שיהיה טוב. אני צריכה שיגידו לי שישתפר שיקרה, שיבוא שפתאום אני יהיה מחויכת ולא בצביעות לא בהסתרה של מה שבאמת יש שם עמוק.

 אופטימיות בשקל.

את הקרון הראשי במסילת העצבנות שלי

את הקטר של רכבת הצביעות

את גורמת לי להרגיש כמו חלקיק אבק לידך, קטנה, אפורה וחסרת חשיבות

להיות בנאדם זה א'-ב' וכנראה שפשוט לא חונכת במקום הנכון

אבל בסופו של יום את ה ולכת לישון עם עצמך ואת החשבון תעשי את.

אבל אני לא מאשימה אך ורק אותך אני גם מטומטמת

זאת שחושבת שכול פעם זה יהיה אחרת זאת שמסיבה לא הגיונית צריכה אותך כמו אויר

א'-ב' של אדם זה גם להיות אמיתי לעצמו ולאנשים שבאמת באמת מאמינים, צריכים ואוהבים אותו. את זה כרגע לא אני ובטח שלא אתן מבצעות,שיהיה בהצלחה לכולנו,מסע נעים.