אז החלטתי לכתוב פוסט על יזיז שלי, מכיוון שהוא אחד האנשים היותר חשובים שבחיים שלי ובקושי כתבתי עליו בבלוג.
אני קראתי לו יזיז בבלוג כי קשה לי להסביר את מה שהוא... הוא לא בדיוק יזיז אבל גם לא חבר.
פעם הינו חברים ואז נפרדנו, וחזרנו, והפסקנו ושוב, התחלנו, והפסקנו, והתחלנו. לא ממש הינו חברים רוב הזמן... אבל הינו ביחד. הוא לא הייה מנשק בנות אחרות ואני לא הייתי אם בנים אחרים. הינו תקופות שהינו מדברים המון והיו תקופות שלא הינו מדברים חודש. זה נשמע דפוק אבל תכלס אם אנחנו לא חברים אז אנחנו לא יכולים להיפרד נכון?
חברים שלי לא יודעים שאני עדיין נפגשת איתו.. הוא סוג של סוד^^ בגללו אני לא בתולה (אבל גם זה סוד).
אני הולכת להיפטר ממנו כי אני חושבת שנקשרתי אליו יותר מידי. אני חושבת שאני קצת תלויה בו, ואין דבר שאני שונאת יותר מאשר להיות תלויה באנשים.
הוא הבן אדם הכי נחמד ואמיתי שיצא לי להכיר בחיים שלי. אני לא יכולה להסביר במילים עד כמה הוא מיוחד.
הוא בדיוק כמו מישהו מהחלומות שלי, מישהו שתמיד רציתי לעצמי, והשגתי אותו. (אני עדיין לא מאמינה שהוא שלי).
זה בטח נשמע לרובכם דפוק, כאילו אם הוא כול כך מדהים ומיוחדת למה אני לא רוצה אותו? אבל אני פשוט מרגישה שזה הדבר הנכון לעשות, אני לא יכולה להסביר את זה...
הוא בדיוק עשה ראסטות לפני כמה ימים. גאד הוא סקסי
ובנושא אחר.
היום הרגשתי מוזר... רוב הזמן כשאני עצובה אני מרגישה כאילו מישהו הכניס את היד שלו לתוך החזה שלי וקרע לי את הלב משם בכוח. או שאני פשוט מרגישה חלולה כזאת....
והיום הרגשתי כבדה, כאילו כול הגוף שלי היה עשוי מאבן אומשהו. להרים את היד היה מאמץ ממש גדול. פשוט ישבתי ובהייתי בקיר. הדבר היחיד שעבר לי בראש זה "אני רוצה למות" אבל הייתי כול כך כבדה שאפילו לא היה לי תכוח להרוג את עצמי. זה היה ממש מוזר... ואפילו לא הייתי מסוממת או שיכורה.
ועכשיו אני שמחה. זה נורמאלי שהרגשות שלי משתנות בכזאת קיצוניות, בלי סיבה, כול הזמן?
כינוי:
omen
בבלוג זה
בכל הבלוגים
